הוא בא הסתכל והלך...
אף פעם לא נקשר כל כך.

יש לו כמו מין לוח עם כפתורים,
שכל פעם הוא בוחר לנסות אחרים.
הוא תמיד יודע על מה ללחוץ,
ולתת לכל רגשותיי לפרוץ.
זה לא תמיד לטובה זה כואב לי נורא,
לא אכפת לו הוא אף פעם לא רואה מה קרה.
הוא עושה מה שעולה על דעתו,
אני כשקופה בשבילו.
הוא מופיע מתי שבא לו להיות,
הוא הולך כשיש תוכניות אחרות.
הוא נותן נשיקה כשאין מה להגיד,
הוא משאיר טעם של עוד תמיד.
הוא חדר עמוק אל תוכי,
והראה לי כאב לא אפשרי.

בחר להכנס עד לאן שרצה,
אך תמיד השאיר את הדלת פתוחה.

בחר לתת כמה שהרגיש שמתאים,
וכשלא הרגיש לא הרגשתי בפנים.

בחר להרגיש את ליבי בחוזקה,
אך תמיד השאיר לו איזו פירצה.

בחר לעלות חיוך על פניי,
וכשרצה לחץ וראה את דמעותיי.
איך זה כשיש לו כזאת אהבה,
הוא אינו מרגיש צורך לשמור אותה?
פעם הכל היה חמוד ואוהב,
עכשיו בליבי נשמר הכאב.