אתמול בערב יצאתי עם חבר וראינו איזה סרט- קומדיה רומנטית, זה
לא כלל הרבה, הסרט. היתה שם בחורה יפה, בלונדית על סף אנורקסיה
אשר מנסה לשכנע את הצופה התמים שהיא מכוערת חסרת ביטחון, ואז
מגיע הבחור שאומר לה בלי סוף כמה היא יפה וכמה הוא אוהב אותה
אבל זה בא אח"כ, הוא צריך להיות שזוף, עיניים כחולות או
ירוקות, כל מה שבא ברוך הבא, שיער שחור, פני מלאך, בקיצור שכל
צופה פנויה תתאהב ומיד. אז הם ניפגשים תחילה הם לא מחבבים אחת
את השני וישנם הערות שאמורות להיות שנונות, אבל בעיקר הם
מתבכיינים באזניי החברים: היא בפני חברתה הפמיניסטית והוא בפני
חברו שאמור להיות עם מישהי אחרת כל ערב, דרך אגב גם הם אמורים
להיות נאים ,על האהבה שהם לא מוצאים, החברים מייד עושים
קומבינה, השניים מתאהבים, אבל הוי הקומבינה מתגלה, אחד מן
השניים עוזב את העיר, כדי שהשני יוכל להשתגע מגעגוע, ואז יבין
כמה עזה האהבה ביניהם, ופה שם אנו מוצאים זמן להזיל דמעה
בודדה, השניים נפגשים שוב ישר מתנשקים, נשיקה מלאת אהבה כדי
שהצופות יהנו.... ואז באות הכתוביות.
אני בתור כותבת, ושחקנית מבינה יפה מאד מה קרה פה, ואת ניסיון
מכירת סיפור האהבה הזה, וכמובן שבתור אלו זילזלתי מיד.
בתור בחורה התאהבתי בו בין רגע, וכן גם אנוכי הזלתי דימעה או
שתיים.
חברי היקר אשר התלווה אליי והעדיף סרט אלים עם חתיכות ערומות,
לא הפסיק לצחוק עליי, באוטו, בין עקיצה לעקיצה, שאלתי אותו אם
הוא מאוהב במישהי אבל באמת אהבה או שהיה מאוהב, והוא אמר לי
בפשטות כזאת לא. דבר הבא לי בהפתעה גמורה כי הבחור הוא
רומנטיקן ידוע ברבים. ניסיתי להמשיך ולנסות אז שאלתי אם הוא
מאמין באהבה הוא אמר שהוא לא יודע, ושאני רואה יותר מדי סרטי
אהבה, עזבו את העובדה שהוא צודק. האמת המרה היא: שאהבה יש רק
בסרטים. בחיים יש תשוקה, והידלקות, אבל אהבה, אהבה קיימת רק
בסרטים. שי, חברי היקר אשר שם לב לשתיקה שנפלה עליי, שאל אותי
למה השתיקה, התחלתי לצחוק, הוא הצטרף אליי וכך צחקנו לנו כמה
רגעים, ולכשנרגענו שאל "מה מצחיק?" אז סיפרתי לו על התגלית
שלי, שי הוריד את החיוך מיד, ונהייה רציני למדיי, הסתכלתי עליו
בהלם. הייתי המומה שזה השפיע עליו כל כך.
הגענו לביתי, והוא נשאר לישון, בערוץ הסרטים היה "החתונה של
החבר שלי" וגם בו בכיתי, מה לעשות אני פתי של רומנטיקה. ושוכחת
שבחיים רומנטיקה נעשית ע"י בחור חרמן שחושב שזה מה שיכניס אותה
למיטה.
ואת האמת? הוא צודק.
בסוף הסרט שי אמר לי "את יודעת אם זה יקרה לנו, זאת אומרת אם
את תבואי כדי להפסיק את החתונה שלי, אני ישר עוזב אותה
בשבילך"
הרמתי את ראשי אשר נח על כתפו חייכתי "כנ"ל" אמרתי.
ואז הוא שוב צחק על עייני הנוצצות מדמעות.
אולי האהבה קיימת במסווה? לא יודעת, לא חושבת....