כל כך שקעתי כבר בעצמי, בעיסוקי ששכחתי אותו בתוכי.
נורא קל לשקוע בעיסוקיך, בחייך ולתת למציאות לחלוף דרכך.
לעצום את העיניים ולרוקן את הראש - לזרום דרך החיים ולתת לחיים
לזרום דרכך.

זה היה ערב יום כיפור כשהתחלתי לבכות, צעקתי חזק אליו שישמע
אותי. כעסתי עליו שהוא עזב אותי לבד, כעסתי על אלוהים שהשאיר
אותי גם השנה הזו לבדי תקוע בתוך החיים האלו, כעסתי על האל שחי
בתוכי על שנה ללא פתרונים לדברים שכל כך הורגים אותי מבפנים.

הוא לא כעס עליי ,הוא רק לחש לי בשקט באוזן את חוכמתו האדירה,
הוא אמר:
"לנצח אני פה לידך. גם אם תשכח מקיומי ותתכחש להיותי אני אחכה
פה לך, רק תאמין בעצמך , תאמין שאתה מסוגל, תביע משאלה ותשא
עיניך אליי ואני אתן לך אותה על מגש של זהב."

כמתעורר מחלום הרגשתי אחרי שאמר את דברו, הבנתי עד כמה אנוכי
הייתי בדרישותיי
הרי אני נטשתיו ובכיתי שהוא לא עושה בשבילי, והוא עשה בשבילי
תמיד גם אם לא תמיד אמרתי תודה.
עת סליחות עכשיו ואני מטיח באלוהים שלי האשמות, התמוטטתי על
הרצפה מתחנן שיסלח לי על כל חטאי גדולים כקטנים.

הוא צחק בקול גדול ועזר לי לקום, ניגב לי את הדמעות והדביק לי
חיוך על פני, "ככה אני רוצה אותך", הוא אמר, "אין לך על מה
לבכות ולהתחנן, אני תמיד סולח, אני תמיד אסלח, הבן אדם שאתה
צריך לבקש את סליחתו הוא היחיד שאת סליחתו תתקשה לקבל - הבן
אדם שפגעת בו כה רבות הוא אתה עצמך.
עכשיו כל שנותר לך הוא לסלוח לעצמך
כל שנותר זה ללמוד לאהוב את עצמך"

גל רחמים עצמיים שטף את כולי - איך אני אוכל לסלוח לעצמי אי
פעם על כל מה שעוללתי?
איך אוכל לאהוב את עצמי אם אינני מסוגל לראות את דמותי בראי?
יאוש עטף אותי ואני נפלתי אל תוך היאוש
אך פתאום הרגשתי אותו תופס אותי בידיו מרים אותי אל התקוה,
מעמיד אותי על רגלי

"תן לי לספר לך משל ידוע אך מתאים כל כך לך בזה הרגע
איש אחד שהיה נוהג לטייל על חוף הים, שאל את אלוהים: "אלוהים
מדוע תמיד כשהרגשתי טוב ראיתי על החול ארבע כפות רגליים גם שלי
וגם שלך, אבל ברגעים הקשים כשכל כך הייתי צריך אותך והייתי
במשבר - ראיתי על החול רק את שתי כפות הרגליים שלי. איפה היית
כל הזמן הזה כשעמדתי ליפול?"

אז אלוהים ענה לו: "הכפות רגליים שראית בזמנך הקשים היו שלי.
אני פשוט הרמתי אותך בכדי שלא תיפול"
אני מחזיק אותך חזק שלא תיפול ואם תחזיק חזק בידי אני אקח אותך
למקום שתוכל לסלוח לעצמך ועם הזמן גם ללמוד לאהוב את עצמך."

התעוררתי מהחלום שזה עתה פקד אותי מנסה להבין אם היה חלום,
מציאות, או שמא הזיה של יום כיפור.
את התשובה אינני יודע אך את המסר אני יודע לבטח.
האלוהים שאיתי, האל שבפנים, שומר עליי תמיד, נותן לי תקווה
כשהיאוש משתלט ולא נותן מנוח.
הוא זה שעוזר לי לסלוח לעצמי
הוא זה שנותן לי לאהוב את עצמי טיפה יותר
הוא זה בעצם אני.