[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כנען אביב
/
סיזיפוס - בטא

כבר כשהם תכננו את החופשה השנתית על פובוס, הייתה לפראנק הרגשה
גרועה בנידון, בצורה כל שהיא היה לו ברור ששום דבר טוב לא הולך
לצאת מהעסק הזה, מעין מועקה כזו שיושבת לך בגרון ולא עוזבת כמו
לצאת מהבית ולהיות בטוח ששכחת משהו, מוטב היה להם אם היו
נוסעים כמו כל שנה לווגאס, הוא בטוח שהיה נהנה יותר, אבל
ג'וייס לוחצת, וגם הילדים רוצים והיום זה המקום שהכי נחשב
לטייל בו על פי כל המגזינים היוקרתיים שג'וייס צופה בהם בהנאה
צרופה במרקע העליון ולא נותנת לו מנוחה כשהוא עובר על הדוחות.
פראנק מצא את עצמו אורז בלי חשק את בגד הים המשומש, המשקפיים
הכהים והכובע הגדול, בגד ים ישן עוד מהזמן שלפני הפוליאסטר
השקוף עם המגן קרינה, סתם שחור צמוד.

בנחיתה, שעה שהילדים התרוצצו במעברים של הנחתת והפריעו לנוסעים
המשועממים שצפו החוצה בהתעניינות מעושה, פראנק לא יכול היה
להסתיר את מורת רוחו מהנסיעה הזו והתעצל להושיב את הילדים בשקט
ופשוט התעלם, גם ממבטי האנשים שלא העזו לומר ורק הסתכלו בסלידה
וגם מהתנהגותה של ג'וייס שעשתה בדיוק אותו הדבר וניסתה להראות
מעוניינת בתצוגת האופנה של שנה שעברה על המרקע. שיסתכלו חשב
לעצמו, אולי שיחשבו שהוא לא באמת אביהם של הילדים, רק ג'וייס
נראתה עסוקה בעצמה בוחנת בכל רגע את הנוסעים אולי תפגוש מישהי
שהיא מכירה מאחד החוגים, ותוכל לשקוע איתה בשיחה משעממת עד
מוות בניסיון למצוא את הזמן המתאים בכדי להשוויץ על החופשה
הארוכה שהם יוצאים אליה, אך בינתיים כאשר לא צפתה במרקע או
בחנה את הנוסעים האומללים בחנה את עצמה כיצד היא נראית
בהשתקפותה על זגוגית החלון שלהם אל מול החלל השחור. כאשר הנחתת
התקרבה לעגינה מול הנמל החדש של פובוס, לפתע היה נראה לפראנק
שהוא רואה פנים מוכרות בשמשה של אחת הנחתות אשר בדיוק יצאה
מהרציף המקביל עושה בתחילת דרכה הארוכה מפובוס לכיוון הארץ.
אדם מוזר כבין גילו של פראנק עמד והביט החוצה מהחלון במבט יגע
ולרגע אחד הצטלבו מבטם ואולי אף נראה לפראנק שהאיש הזר זיהה
אותו, אבל הוא זנח את המחשבה ממוחו ואסף את הילדים אליו לקראת
הנחיתה חושב כיצד הוא יעביר כאן שבוע וחצי של חופשה מבוזבזת
והמחשבה על אותו זר מסתורי בחלון לא שבה להציק לו.

הצרות האמיתיות כבר החלו בביקורת הכניסה, ג'וייס והילדים עברו
ראשונים את השיקוף ד.נ.א. ופראנק עוד התעכב כמה דקות עם
המזוודות. הדבר הראשון שהוא זוכר הוא שהדיילות הסתכלה על הצג
בצורה קצת מוזרה לאחר שהוא עבר, אבל לא אמרה כלום, נדמה היה לו
שהיא לוחשת משהו לאחד האחראים ומסתכלת על פראנק, מגששת משהוא
מתחת לשולחן, ובעוד פראנק בדק את מעשיה לפני שהסתובב חזרה אל
ג'וייס והילדים הוא שמע את האזעקה ולפתע חש מכה חזקה בגבו פניו
היו צמודים לרצפה וכמה גברתנים במדים שמו את ברכיהם על גבו
ולפתו את ידיו. זה לקח לו זמן להבין שבעצם האזעקה כוונה כלפיו,
במשך כמה דקות עוד חשב שנפל קורבן למעשה טרור, אבל כאשר הם
הקריאו לו את הזכויות הוא הבין שקרתה כאן טעות נוראית אבל לא
הצליח להוציא הגה מפיו מרוב הפתעה ובלבול, הוא זכר במעומעם את
מבטי האנשים בטרמינל הקטן, את הנוסעים שהיו איתו בנחתת מביטים
עליו בהפתעה אולי בחמלה ואולי בחשש, ואת המבט הנוראי של ג'וייס
והילדים בזמן שאחד ממאבטחי הכוח הרב גלקטי הוביל אותם אל מחוץ
לטווח ראייתו בינות כל האנשים שהתאספו סביב, הוא עוד הספיק
לראות את ג'וייס מסתובבת אליו ומעיפה מבט אחרון וטים אוחז בידה
בין אנשי הביטחון.

שלושה שבועות אחר כך ג'וייס באה לבקר אותו, היא והילדים חזרו
מיד אחר כך לארץ, היא השאירה אותם אצל אמא שלה. היא אומרת שהיא
לא יודעת מה לעשות, וגם העורך דין הטוב ביותר לא בטוח שיכול
לעזור, וגם כך הם לא יכולים להרשות לעצמם לשכור אותו. יש להם
הוכחות כל כך חותכות נגדך, פראנק, היא אומרת, אני לא יודעת מה
נעשה. פראנק רואה את השובל שהדמעות שלה חורצות באיפור הפלסטי,
היא תמיד ידעה לעמוד בצו האופנה האחרון, והוא ידע שמבפנים
ג'וייס כבר השלימה עם גורלו וגורלה, היא תמיד הייתה אחת שיודעת
לאן נושבת הרוח עוד במכללה כשהכירו, ופראנק גם ידע שאם לא
הייתה נכנסת להריון כנראה שגם מעולם לא היו מתחתנים, ההורים
שלה במילא לא הסכימו גם כך. פראנק אבל ידע, משהוא שאחרים לא
וכנראה שגם ג'וייס לא האמינה לו, גם שלא משנה מה - הוא לא היה
אשם, הוא מעולם לא ניסה לרצוח את יורי פטנוב הזה שלהם, לעזאזל
הוא מעולם עד עכשיו אפילו לא פגש בו ולא היה יודע איך הוא נראה
לולא היה נקלע למצב הבלתי אפשרי הזה, אבל ג'וייס לא הבינה. איך
זה יכול להיות שיש להם צילום שלך נכנס עם אקדח אל הבית שלהם
לפני חודש פראנק?, איך תסביר את זה, פראנק?. את זה, למען
ההגינות, גם פראנק לא יכול להסביר, מלבד העובדה שזה לא הוא,
הוא מעולם לא היה קודם לכן על פובוס ואין לו שום סיבה לנסות
להרוג את יורי פטנוב. אבל הצילומים לא השאירו מקום לספק, שם
רואים בבירור את פראנק מנטרל את מערכת האזעקה בעזרת הקוד הסודי
ונכנס לשטח הבית מחזיק אקדח בידו הימנית. יורי פטנוב בעצמו עצר
אותו, התנפל עליו לפני ששם לב. עד היום הם עוד מנסים להבין
כיצד הצליח פראנק לחמוק מהם אחר כך, ובצורה כל שהיא, למרות שכל
המעברים על פובוס היו מוגנים במשקף ד.נ.א. לערום עליהם ולחזור
לארץ. את פראנק הם גם שואלים כיצד הוא עשה את זה, אבל התשובה
שאיך לו שום מושג לא מספקת אותם והוא הוכרז כלא משתף פעולה.
ג'וייס מנגבת את הדמעות ומישירה מבט ומזדקפת, אני חייבת ללכת
עכשיו, היא אומרת, תהיה חזק ולוחצת את ידו מבעד לרשת ולרגע
נראה כאילו היא מתאמצת לחנוק בכי אמיתי, ואז היא יוצאת ופראנק
מבין שזהו זה, בסיכומו של דבר ג'וייס הייתה בסדר הוא מעולם לא
ציפה ממנה לשום דבר מיוחד בכל מקרה. בקולוניות החוקים הם
נוקשים ואפילו שבא מהארץ אין לו סיכוי קל שבקלים, לפחות הוא
חושב שהמוות לא נורא כל כך כאן, אולי יש בו אפילו נחמה מרה,
הוא כמעט משלים עם גורלו וחושב שאולי זה לא ממש פייר אבל הוא
לא יכול לצעוק יותר ובאמת מה כבר הוא יכול לעשות עוד.      

בנוסף לקורבן היה ליורי פטנוב תפקיד נוסף בסאגה הקפקאית הזו
שנכפתה על פראנק. יורי פטאנוב היה התובע המשטרתי הראשי של
פובוס, ועקב כך הייתה לו גישה מלאה לבתי הכלא והמעצר ובנוסף
לעוד נקודות ביטחוניות שונות ברשויות פובוס החדש. פראנק לא היה
מופתע כל כך, כאשר בלילה לפני ההוצאה לפועל הגיע יורי פטנוב
לבקר אותו בתאו. הוא ישב על מיטה ממול והביט בפראנק ארוכות,
ולרגע אפילו נראה מחייך. פראנק שכב והביט על התקרה בחדר וחשב
שבוא בטח נראה פתטי להחריד כמו הכלבים שהוא פעם ראה הערוץ המדע
לפני שהם הולכים להיות מורדמים, כבר לא היה אכפת לו כלום. יורי
שיחק במצית זיפו עתיקה, מדליק אותה ואז מכבה, כמה פעמים עד
שלפתע פנה אל פראנק. אני רוצה להציע לך הצעה, פראנק. פראנק לא
הגיב ונשאר לשכב במיטה צופה על התקרה הלבנה ללא רבב ותהה כיצד
הם עושים זאת, פעם ניסה לצבוע את קיר חדר השינה שלהם ואפילו
קנה לשם כך את אחד הצבעים האלקטרונים מערוץ הקניות, למרות
שג'וייס אמרה שזה נראה לא רע עדיין ניתן היה לראות את המשיכות
של הצבע. אני ואשתי, הוסיף יורי, לא ממש מסתדרים, כולם יודעים
את זה, מה דעתך לחסל את אשתי תמורת חנינה? הוא זרק שאלה ישירה
באוויר וחייך מישיר מבטו אל פראנק. המילים כמו חדרו ישירות
לעמוד השדרה של פראנק - לחסל - חנינה. בלי לחשוב פעמיים. ידוע
לך מה אנחנו עושים כאן בפובוס?, שאל אותו יורי.  פראנק הניד
בראשו שלילה, מחזיק את השמיכה בשתי ידיו. פובוס הוא למעשה
ניסוי של הצבא בשינוי המרחב זמן חלל, הרי לא נראה לך שהיינו
מתפרנסים מתיירות בלבד, ציחקק יורי...פראנק קצת הלך לאיבוד אבל
במילא לא מצא את עצמו ולא ממש האמין - האמת באותו הרגע הוא
ציפה להתעורר אבל יורי המשיך. לפני חודש בערך יצאתי לפגישת
עסקים בווינה, היה שם כנס גדול של מומחי אבטחה מכל העולם, זהו
אליבי מצוין בשבילי, נניח לרגע פראנק, שאני מסדר לך גישה למנוע
ושולח אותך חודש אחורה בזמן לחסל את אשתי באותו הזמן שאני
בכנס, ובנוסף אני מצרף לך כרטיס יציאה חזרה לארץ. מה דעתך על
זה?, אתה תצא חזרה אומנם תחייה במנוסה אך תהיה חופשי ולפחות
תהיה חי, אני אשחרר אותך ואשתחרר מאשתי. למי הרי ישנה זכות
טובה יותר לשחרר אותך חוץ מאשר לי, הרי אותי נסית להרוג
מלכתחילה.  

פראנק לרגע לא חשב שזה הולך להיות כואב כל כך, כל עצם, כל
שריר, כל נים ותא בגוף שלו צעקו מכאב בזמן שנחת על העשב הרך.
זה לקח לו כמה דקות טובות להצליח ללכת ישר, הוא פגש עץ קטן
בדרך, ולפתע תמונה עלתה במוחו מזמנים קדומים יותר, הוא ילד קטן
מתנדנד עם אימו על הנדנדות בחצר המשחקים המוגנת על יד הכוורת
התחתית של העבודה שלה ולא הבין מה עושה שם אקדח, רק אז חזרה
אליו הכרתו הצלולה והוא פנה לבצע את המשימה שסיכם עם יורי,
המשימה שמשחררת אותו לחופשי. את הבית של יורי הוא מצא בקלות על
פי ההסברים שסיפק לו יורי לפני שנכנס למכונה, הוא נטרל את
האזעקה ועלה לקומה השנייה, לקח את התג המשטרתי שיורי רמז לו
שמאפשר לעבור את החיישני ד.נ.א. והתכוון לצאת מהדלת הקדמית, לא
הייתה לו שום כוונה להרוג את אשתו של יורי, הוא לוקח את התג
ויוצא מהמקום הזה בהקדם האפשרי, לא היה אכפת לו שהוא לא מקיים
הסכמים, מראש הוא לא היה צריך להיות במצב הזה. זה היה יכול
להיות פשוט מאוד לפראנק, אבל הוא כבר היה צריך לדעת ששום דבר
טוב לא יכול לצאת מחופשה שמתחילה ככה וכמובן שמשהו השתבש, הוא
הבין את זה מיד כששמע את הרכב נעצר על יד הבית, אשתו של יורי
ישנה בחדר השנה כפי שאכן הכין אותו לכך יורי, אבל ברגע שעמד
לצאת, נפתחה הדלת ומולו עמד יורי עם המזוודות בידיו. לקח
לפראנק כמה שניות להבין מה קורה, כנראה שנפלה טעות בחישובי
המסע בזמן, זו הייתה המסקנה האחרונה שהצליח להגיע אליה לפני
שיורי התנפל עליו והעיף לו את האקדח שעוד משום מה היה לפראנק
ביד. גם כאן לקח זמן לפראנק להבין למה יורי מתנפל עליו שעה
שהיה זה הוא ששלח אותו לכאן מראש. עכשיו הבין פראנק שאין לו
כבר שום סיכוי, ואם לא יעשה מעשה במהירות הוא כבר לעולם לא
יחזור לשום מקום, מאיפה הוא גייס את הכוחות האלו, אין לו מושג,
אבל הוא זינק מעל החומה משאיר את יורי פעור פה ומחזיק נעל אחת
של פראנק בידו. הוא נחת מהצד השני ופתח בריצה מטורפת אל בין
המבנים הצפופים של פובוס הייטס ונעלם בחצרות. הוא לא ידע כבר
כמה זמן הוא רץ ומתחבא, מדי פעם עוד ראה רכבי משטרה ושוטרים
סורקים אזורים שבהם עבר, הוא מצא לו מקום מסתור קטן מתחת למבנה
של מאפייה ואמר תודה מקרב לב לאנשי פובוס הנפלאים שהיו קהילה
קטנה ועדיין היו אנשים פשוטים  כמו בכל הישובים הקטנים ולא
נעלו את עצמם מאחורי סורג ובריח כמו בארץ המאוכלסת עד להתפקע.
הוא הסתתר במחבוא הקטן שלו במשך זמן מה, עד אשר פחתו החיפושים
אחריו ונראה שהעיר הקטנה נרגעה מהמקרה. הוא ניזון בלילות
משאריות הבצק האוטומטי התופח, מחכה לשעת כושר לנצל את ההפוגה
ולנסות לחזור הביתה.

כאשר עבר סוף סוף את החיישן בטרמינל אשר רק לפני כמה שבועות,
או למעשה כמעט עכשיו היה המקום בו נעצר בפעם הראשונה, לבו דפק
כמו מטורף אבל הדיילות אפילו לא הסתכלו על המסך ושום אזעקה לא
הופעלה, התג המשטרתי היה בכיס הפנימי של החליפה שלו וכנראה
שיורי באמת צדק - זה עובד. פראנק ישב על הספסלים מחכה עם כל
שאר האנשים לנחתת שתיקח אותו בחזרה לארץ, לכל שאר האנשים הייתה
זו טיסה רגילה של ביקור משפחות או אנשים שחוזרים מחופשה, רק
לפראנק הייתה זו הטיסה אל עבר החופש, הוא חשב על כל מה שעבר
עליו, המעצר על לא אבל בכפו, המסע בזמן ועכשיו הבריחה והוא רק
התפלל שעוד הכל יעבור בשלום, וברגע שהוא מגיע לארץ, שם אין
בדיקות ד.נ.א. הוא דבר ראשון נוסע לווגאס, ג'וייס והילדים
יכולים לחכות, הוא חייב להירגע קצת, רק שתבוא כבר הנחתת הזו.
כמה אנשים להידחף פנימה לפניו, הוא לא רצה להצטייר כלחוץ מידי
לעלות בכדי לא לעורר חשד, והמקום היחידי שנשאר היה בעמידה על
יד החלון...

כנען 20.6.2004  
- תוקן 20.8.2004








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ממ מממ, מממממ
ממממ מממ...




שלי


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/6/04 2:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כנען אביב

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה