עלי מפתנכם יושב המעיק
צובט ומילל, מציק ושואל -
עד מתי תתעלם ותיסתר?
לא כך.
לא תוכל להיפטר, שכח!
אנא ממך, רשע! עזבני ותנני לקיים מחשבתי
הן עבור אעבור אף על פי פיך
אנא! אל תלכלכני,
הן תכליתך בתוכי היא,רק בגלל קיומי,תנני אך הפעם, במטותא!
שכח מזאת בן עוולה סובבי
אני כאן, ואתה מזוני וששוני
לכך נוצרת בזה העולם,
תכליתך - תכליתי היא בלבד
אם כך הוא, ידידי הפנימי
הנה נקמתי:
כליון חרוץ עליך אביא, את סודך גילית -
ואת נשקי הבאת
לחמך לא יותן לך, לא אקיים מחשבתי!
זהו סופך עלי תוכי, והמצפון חייך.