אני אישה עסוקה מאוד,
לא שותה, לא מעשנת,
לא עושה שטויות.
לא שוברת תה גב, על עבודה לזרים.
לא מנקה ויולדת מליון ילדים.

בגלגול הזה כולי מודעות.
להגדיר אותי פסיכית,
זו פשוט  טעות.

יש עידן של הדת,
יש עידן של מדע,
וכעת זה עידן של
                     מודעות לשמה.

ואני האוהבת כל כך חידושים ,
והסמל שלי הוא לא OUT,
אלא IN.
מצהירה בזאת לכל עם ועדה,
שאני סיימתי אם עידן המדע.
בתור איש שנות אלפיים,
(סלחו לי אישה)
אני מספחת לי גישה חדשה.

מעכשיו כל שבועה,
בלא שום טעות.
אקדיש את חיי למו-דע-ות !


יום ראשון מדיטציה לניקוי ההילה.
יום שני לפתיחת צ'אקרת לב חסומה.
יום שלישי לשחרור גלגולים אפורים.
יום רביעי להחזיר חלקים אבודים.
יום חמישי יום הגוף והנשימה.
יום שישי יום הרגש והנשמה.
ויום השבת הוא חופשי ללא שום מטרה,
     בעיקר לצפות לשבוע הבא.


יש את רייקי, יוגה, פרחי באך, טווינא.
ושיטה של ההיא ושיטה של ההוא.
יש מסאג' עם שמנים ומסאג' עם ביגוד.
יש קיקבוקסינג רגיל ועם התעמלות.
יש דיקור, אוכל סיני (כוונה לצמחים).
יש אוריוואדה ההודית עם גלולות ננסים.
יש פה הילינג, תיקשור והמון סדנאות.
סדנאת צחוק,סדנאת בכי וסדנאת מפתחות .


המבחר כה גדול וחיים כה קצרים,
היודע מה טוב הוא רק אלוהים.
אז הלכתי לרבי היודע הכול.
והוא אמר רק כשר לאכול.

אז פניתי להודית אם גלולות ננס.
ולסיני הזה הדוקר במכנס.
וגם לעיראקי המבין בצמחים.
ולמתקשרת  שאת כולם תשלים.

עבר השבוע ואני חרדה,
אין בשר אין קרואסון ואין גם גלידה.
המקרר ריק (וכך גם חיי).
בולעת אני ירקות מערסל.
כל חצי שעה גלולה ננסית.
ולצהריים מחית בכפית.

נמאס לי אמרתי, נמאס מהכול.
אני רעבה ורוצה לאכול.


המבחר כה גדול וחיים כה קצרים,
היודע מה טוב, הוא רק אלוהים.
אז הלכתי לרבי הידוע מאוד,
והוא אמר למלמל תפילות.

אז פניתי להילרית  מאוד גדולה.
ולמדיטציות של הדמיה.
לדמיון מודרך אצל פסיכולוג.
ולסדנא של בכי וצחוק.

עבר שבוע ואני עמומה,
מרחפת בין העולם הזה, לעולם הבא.
בוכה לרוב, עצובה עוד ועוד,
מרגישה ממש מסכנה מאוד.

נמאס לי אמרתי נמאס לי מאוד,
ככה זה לא יכול להיות.

המבחר כה גדול וחיים כה קצרים,
היודע מה טוב הוא רק אלוהים.
אז הלכתי לרבי ההוא השפוף.
והוא אמר להפעיל את הגוף.


אז פניתי לקיקסבוקסינג אצל זה הוודו.
וליוגה אצל זה שחזר מהודו.
וקפוארה אצל זה מתימן.
ופסיכודרמה עם זה השחקן.

עבר השבוע מלא בצרות.
אני עם פנס ובגב בעיות.
הרגל תפוסה  ועם  החברה שלי רמה,
פשוט התחוללה בינינו דרמה.

נמאס לי אמרתי נמאס לי מאוד.
ככה זה לא יכול להיות.

המבחר כה גדול וחיים כה קצרים.
היודע מה טוב הוא רק אלוהים.
אז הלכתי לרבי הידוע פחות,
והוא אמר פשוט ל-חי-ו-ת.

אז הלכתי לגורו שבא מגולה.
ולזה שנותן לכולם מחילה.
ולזה שמלמד איך צריך לצעוד,
בצורה אינדיאנית על אדמה הזאת.

עבר השבוע ואני בבהלה.
אולי לא צעדתי בצורה נכונה?
אולי לא שתיתי מספיק ספלים?
אולי לא סלחתי למספיק אנשים?

נמאס לי אמרתי נמאס לי ודי.
עידן הזה יהיה בלעדי.


פספסתי עידן הקדום, את ימי הביניים, את הרנסאנס
ואולי עוד שניים.
עידן המדע עבר בריחוף,
אז את עידן מודעות נעבור ברפרוף.

המבחר כה גדול וחיים כה קצרים.
אז אולי בוא נחגוג יחד עם אלוהים.
בוא נוכל מה שבא ונלבש מה שיש.
נהיה מה שאנו בלי להתבייש.




נהיה עם עצמנו כמו ילדים.
נחכה למחר נצפה לניסים.
ננסה לאהוב ולצחוק עד אינסוף.
ננסה חלומות להגשים עד הסוף.

ולאלו שגורו עדיין מחפשים ,
תחפשו רק את זה שמאמין בניסים.
תחפשו רק את זה שתרגישו שם טוב.
תחפשו שאת עצמכם מלמד לאהוב.


ואני? מה איתי? ממש לא אדע?
אחיה  ואצחק ,
             עד גלגול , הבא.