בדיחרוז

זה סיפור מעשה כה מוזר,
על יקה שבא לרופא ואמר.

ד"ר אני סובל, וסובל,
כי אני כל הזמן, נורא מתבלבל.

אני בחיי, הכל מחמיץ.
כי, אני בן-אדם, מאד לא אמיץ.

אני מהסס, תמיד חושש,
מנשים בעיקר, אני מתבייש.

הרופא, צעיר, עם דיעות מתקדמות,
אינו מאמין במיוחד בתרופות.

לאחות צעירה וסקסית קרא,
לטפל ביקה בזו הצורה.

היכנסי עמו לחדר פרטי,
ובלי לדבר - מיד התפשטי .

היקה הזה, אינו אמיץ,
שדלי אותו, למצוץ לך בציץ.

נהגי בו הרבה סבלנות,
האיש הזה, חש בנחיתות.

כדבר הרופא, האחות עשתה.
באלו דברים ליקה פנתה.

בוא אלי אדם נחמד,
שים שפתיך אצלי בשד.

וכך היקה בלי להתאפק,
יונק, יונק, יונק ויונק.

והנה כך, זה לא יאמן,
אחותנו המסורה החלה להתחרמן.

מה עוד תבקש אדם חביב,
בגני הרטוב - מניב האביב.

ככל שתרצה, אני לרשותך,
בקש ממני - כאוות נפשך.

אני מתבייש - אומר לה האיש,
כאן במרפאה? הד"ר ירגיש.

היא אומרת, לא!! הוא כה עסוק,
ואנחנו לבד כאן, קרוב והדוק.

בקש ממני מה שתרצה,
אני אותך, מייד ארצה.

וכך לאחות שבו מאיצה,
הביא היקה בקשה אמיצה.

אולי אפשר בנוסף לשד?
פרוסת עוגה - או וופל בצד?