|
כשעצים מכוסים בלבן
משתקפים מבחוץ כל הדרך
ומבין רק אז כמה קטן
העולם
אנשים לא יודעים כבר לאן
נדדו כך עכשיו אל הכרך
ואני מסתכל מענן
על כולם
וככה מלמעלה
עוד מנסה לנשום
ו... רוצה רק להמשיך
וכך ללכת הלאה
בלי להפסיק לחלום
ו... מתחיל כבר להחשיך
להחשיך |
|
|
הייתי פעם בבית
של דליה מזור.
נשבע לכם.
דווקא בית יפה,
מרווח כזה.
היה לה בבית
שולחן יפה כזה
משיש, עכשיו כבר
אין לה.
ויקטור
הקלפטומן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.