ארבל הכרמלי / זיכרון ממך |
שטוף שמש בחולות שומקום כאשר ישבנו אל מול גלי הים והקשבנו
לרחשם.
בזרועות מחבקות אימצתיך חזק אל חזי אל מול השחפים, ועינייך היו
כל-כך נעימות וכל נמש בפנייך כנקודת זהב...ואת מחייכת אלי...
ולבך הנסתר מביע עצמו במין חיוך שובב ואת מחבקת, עוטפת ומותירה
אותי מאוהב....
וכל מה שרציתי תמיד עומד ומתגשם....את קוראת לי בשם, אל מול
הרוח והים ואני פורש זרועותיי לכל עבר ושואג: "אני אוהב
אותך!!!"...
3/11/01 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|