למשפחה של בגי, ולכולם


א. הספד

זה אני, וזה אתה.
אני עומד כאן, עשב, שתיקה.
אתה שוכב כאן, עפר, שקט.
כל כך שקט אצלך, כמו
אוהל של שרידי מלחמה.
שתקנו הרבה, אתה יודע.
חיכינו שתפתח אתה, שריד אהבה.
אך צליל לא הגיע, לא תזוזת כיסא, לא
אנחה לא נשימה. כוס הקפה שלך
נשארה מלאה. כמו
כוס יין לאליהו הנביא.
השארנו את דלת האוהל פתוחה.
אליהו לא נכנס בדלת, גם לא
בחלון. דרך חלומותי הוא נכנס,
אך בכל פעם אני מתעורר
והוא נשאר בחוץ.


ב. שיחה

עכשיו שלווה, התקדמנו הלאה.
אני מקנא בכם. תוכניותי
מהירות מדי, עיני אינה מספקת.
ואתם בשלכם, מסרבים לזוז.
לא הספד הרב ולא שמכם בעיתון,
קבעתם שיכונכם ולכל אחד
מצבת שיש יפה, מתנת הצבא,
לסימון כתובתו. מצחיק,
אצלי גונבים את הפרחים
ומשאירים לי רק חשבונות,
ואצלכם ההיפך. שכונה טובה
עם שכנים טובים,
חברים כה רבים מצויים פה.
רק אותי הותרתם לבד.




-מוצאי יום כיפור תשס"ד-