שנה לנסיגה מלבנון.
אני הייתי שם ב- 1995 .
אלו מעט זכרונות...

הבל הרוח היה חם.
הוא ישב בתחתוניו והזיע.
שבת, חודש מאי והוא חייל בלבנון. וכולם בים.
הוא חש כי חייו עוברים מול עיניו .והתגעגע.
"יום רודף יום , ולילה לילה , ואין חדש תחת השמש".
התקשר לאמא. אמר שהכל בסדר ואולי יגיע מחר.
"איפה הכלב ?" שאל. "זרקתי אותו" ענתה.
"אני אמצא אותו" סינן וטרק.
יצא למטבח, שטף פנים ואכל תפוז. חזר ונרדם לשינה טרופה.
התעורר מזיע. שמע שיר ברדיו " אהבת אותי " והתגעגע.
התגעגע לחברה שאין לו.
בלילה הוא חלם עליה. לא היה לה שם, אך פניה הרכות...
חייליו העירוהו. יצא לבדוק האם נשקם נקי? האם המוצב מוכן?
"מה לעזאזל אני עושה כאן?" שאל עצמו. שתיקה.
וכולם בים. והשקיעה...
היה חם, מין שרב כזה, והזבובים הציקו.
החתול שכב מעולף בקצה החדר. גם המ"מ.
והוא חלם בהקיץ עליה.על ארצות רחוקות. ים.
שמע חדשות ברדיו " אין חדש תחת השמש" כאילו אמר הקריין.
"פקקי תנועה בדרך לים" הוסיף. הערב יורד והשיגרה מכרסמת.
בטלויזיה אין מה לראות. תחנה לבנונית משדרת מוסיקה ברדיו.
כולם כבר חוזרים מהים.
שוב סיור לילה. מארב.
כולם חוגגים ורק הוא חולם על הים.
"אבל עוד חודש גם אני שם".