בכבישי עירי
אני נוהגת
להפנים
כיכר אחת, הרבה עצים
ונוף כפרי,
כדור ואחריו בשתי שניות-
ילדים רצים
ונהנים.
וזה נחמד וזה נעים
אך כמה כיף יכול להיות

לדרוס את כלב-השכנים.


בכבישי ארצי
אני נוהגת
להגשים
חלומות עקיפה בכביש צר
(לי יש ביצים!)
גברים עם אף באצבעות
מצאו אוצר
(וגם נשים).
וזה יפה וזה מרשים
אך כמה כיף יכול להיות

לנסוע מאה חמישים.


בכבישי עולם
אני נוהגת
לבדי
המרחבים פתוחים, כך גם הטייפ
כמעט מושלם-
כאילו אין לי בעיות,
לא אתעייף
ולא אמעיט.
זו משאלה כה נוראית-
אך כמה כיף יכול להיות

להתנגש במשאית.