|
כמה עצבנות...
כמה שנאה....
כמה ריקנות...
תחושה של רוע וכאב שאי אפשר לתאר.
תחושה תמידית של אכזבה.
כאילו הכל נופל עליי ולא מרפה
אין רגע מנוחה, אין שלווה.
הלחץ מתגבר ומתגבר.
העיניים שורפות וכל הגוף מגרד.
זה לא קורה לי!!!
אבל זה קורה...
לאן הגעתי עם כל הלחץ הזה?
אני רוצה לחזור לעבר,
לרגעים הקטנים האלה של האושר.
אני רוצה להיות מאושרת כמו פעם...
להנות מהחיים...
כמו אז... כמו אז... |
|
|
קראתי באתר
בדיחות, על זקן
שבולע ויאגרה
שנימאס לו
להשתין על
הנעל.
מה שמזכיר את
ממלכת
הסלוגנים,
כמה שלא תנסה
להשתין רחוק
בסוף מטפטפ
לנעל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.