תן לי לשכוח שבכלל היית שם
שהייתי על סמים כשעלה אל האולם,
ותן לי לשכוח איך הייתי מעורפלת
כשעבר בטיבעיות בין מלחציה של הדלת,

ותן לי לא לחוש את רעידת האדמה
כשרגליו פסעו לעבר האמת המדומה,
ותן לי להפסיק את זה הדופק המואץ
שהרגיש הוא בבטנו שנייה לפני שהוא לחץ...

ותן לי גם לשכוח את הרעש הנורא
כשהפלאפון צילצל, הביא איתו את הבשורה,
והדרך, ורמזור, וגם הראש שמסתובב
וניתוח, עוד ניתוח, והבוקר כבר קרב,

וחבר אחד הלך לו, ושני נפצע רק קל
חוט שידרה אחד נקרע שם מהאום המקולל,
ותתן לי רק לשכוח את אושרת המתפתלת
שכמעט ומעדה היא על ביטנה המהוללת,

ותן לי גם לשכוח את אותם החודשים
שישבנו לצידך בכל אותם בתי חולים,
ואת הרגע הראשון שבו ישבת בכיסא
כי רגלייך שכחו, ואת הגוף רק הוא נושא...

ופשוט תן לי לשכוח שבכלל היית שם
שראית את האש ואת המוות של כולם,
ותן לי לשכוח איך ריחפתי באויר
כשגם אתם ריחפתם כבובות מקיר לקיר,

ותן לי לא לדעת שלא יכולתי להיות שם,
לתפוס אותך כשנפלת,
להיות העור בכוויותייך
ומגן פלדה לעמוד שידרתך...
תן לי לסלוח לי שלא יכולתי להיות שם
ופשוט לחבק אותך כשכל כך פחדת...
תסלח לי.


מוקדש לגיסי תומר, שאני הכי אוהבת בעולם!!!!

שנפגע בפיגוע ב"שפילד קלאב" ב7.5.02
ואיבד את החבר הכי טוב שלו, אבי הי"ד.