כשהתגיסתי למשטרה ידעתי בדיוק למה אני עושה את זה.
אני די יפה, לא משהו שאפשר לתאר בצורה מיוחדת,
אבל בכל זאת יש בי משהו שובה לב, צד נשי
מזן מסוים מה שאפשר לקרוא לזה בערך.

היום עליתי לאוטובוס התיישבתי ליד פריק.
פריקים הם לא אינטלגנטים בעיני ואני יודעת שגם אני לא
בעיניהם.
אבל זה דווקא נראה בסדר.
היה בו משהו יפה שאי אפשר לצבוע אותו ביחוד מסוים
אבל כנראה שאפשר להגיד שיש בו זן גברי כלשהו.
נייס.
כשהייתי בחוץ לא היו לי חברים כאלו
ובטח שלא היה לי איזה חבר שיכולתי לעוף איתו
לעולמות חדשים לגבהים בנשמה ולמרומי האהבה.

הפריק הזה לא עישן גראס היום. גם לא סיגריות והוא
לא שתה אף בקבוק אחד של בירה.
אני יודעת כי עכשיו אני כבר ספץ' בעינינים האלה
במשטרה לומדים דברים מעניינים באמת.
הפריקים מטומטמים. להיות פריק זאת סתם פוזה.
כמו להיות שוטר.
אבל יש אנשים מזן מיוחד כמו בסרט קולנוע או בסדרת
טלויזיה, שיש להם משהו יותר מיוחד. השקפה אישית
מעבר לפוזה. כנראה שהאיש כאן לידי הוא כזה,
וכנראה שאני גם כן. ולכן כנראה שעל אף הכל

אנו מתאימים פור איץ' אדר.
לא אוהבים טלויזיה.
אוהבים להסתכל על אנשים.
לא אוהבים טלויזיה אוהבים להסתכל על אנשים.