היא שאלה אותי מה אני מוצאת בך.
אמרתי לה שאני אוהבת.
היא שאלה למה...
אמרתי לה ככה.

אחר כך היא הלכה לבית שלה. אל חבר שלה.
אני נשארתי.
נשארתי לאהוב אותך.

בלילה חלמתי עלייך עם ההיא.
ואני חושבת שזה החלום היחיד שמעולם לא סיפרתי לך עליו.
למרות שדווקא כן כתבתי אותו במחברת החלומות שלי.
המחברת שעכשיו אתה לא יכול לראות.
כי ההיא מופיעה.

אתה והיא...
ישבתם שם בגן משחקים כזה שבכלל נמצא בשכונה בה גרתי פעם.
שכונה שמעולם לא הייתם בה יחד.
שמעתי את הצחוק שלכם ורציתי למות.
ואני רוצה שתדע את זה.
אבל אני יודעת שאתה לא מבין אותי.
לכן אתה לעולם לא תקרא את החלום הזה.
גם אם תרצה.

החלום הזה, היה אחרי החתונה שלה.
אחרי שאמרת שהיא כלום בשבילך.
שכבר שכחת אותה.
ובכל זאת, הוא מציק לי.
אני מאמינה שלחלומות שלי יש הסבר.
לכל חלום שלי יש מטרה.

אני צריכה להקשיב לנפש שלך שהופיעה אצלי בחלום?
אני צריכה לעזוב?  כי  הרי שם אהבת אותה...
אני צריכה ללכת?  הרי שם ראית אותי עוזבת ונשארת איתה...
אני צריכה להקשיב לנפש שלך שהופיעה אצלי בחלום?  

אני ואתה...
אנחנו כל כך שונים.
אני בטוחה שב-80 אחוזים מן הזמן אתה בכלל לא מבין אותי.
ואתה אדם כל כך שקט...
ואני חייבת קצת רעש לפעמים.
אז אני כועסת. שאתה לא מדבר. שאתה חולם...
ואתה אומר שאני צודקת... וזה עוד יותר מרגיז.
למה אתה שותק? למה קשה לך לומר לי מה עובר לך בראש?
למה כואב לי?

מה עושים עכשיו?
יש הרבה אנשים שאמרו לי שהם אוהבים... ומעולם לא התייחסתי.
מעולם לא אהבתי אחרים.
אז למה כשאתה אומר שאתה אוהב, קשה לי להאמין?

בכל יום שעובר כואב לי.
אני לא מצליחה להפטר מהכאב.
אני מחפשת אשמים.
שמרית... מוטי... אלכס... יהודית... חני...
אבל רק אני אשמה.
כי אני לא מצליחה להרגיש את מה שאתה אומר שקיים בך.
ואני לא יודעת אם אתה אשם,
או שאני טיפשה...

אני יודעת שאני אוהבת אותך.
ואני כל כך מפחדת...
אני פוחדת שגם במילים שלך: "אני אוהב אותך..."  קיים חלום.
אני פוחדת שהכל זה סתם...
מן אחיזה תלותית שלך בדבר שלא קיים.
כדי לעבור את החיים. כדי שיהיה יותר נוח.
כדי שתוכל לומר שהיתה לך מישהי.

או שאתה באמת אוהב?
תגיד לי...
אני חולמת?
אתה חולם?