"בואי נשתגל, נזדיין, נשכב, נתחרע, נרקוד ריקוד סמבה במצב
מאוזן",
תגיד הכל, רק אל תגיד, "בואי נעשה אהבה", שנינו יודעים, שלא
בזה מדובר.
בעורקי המילים של "אהבה" זורם דם אחר, דם שלא מתחבר לנשימות
מזיעות במיטה חורקת.
זורם בהם פירוש שלא מתאים למה שיש ביננו.
ואתה מנשק בשפתיים רכות ואומר לי בלחישות שעוברות על גופי ברוח
קיץ מלטפת, "בואי, בואי נעשה אהבה".
והמילים האלו, גסות יותר מכל דבר אחר שהיית אומר.
ואני צועקת, כי אתה יודע, שלא בזה מדובר.
ואהבה?, בתוך סדינים מיוזעים וציפורנים שעוברות, בתוך נשימות
חנוקות וצעקות שקטות, ואני אומרת לעצמי, זו לא אהבה, אבל מה
אני כבר יודעת.
ואולי אני טועה.
אבל אל תגיד לי בואי נעשה אהבה, בוא ולא נכנס לאשליות מיותרות
בוא נזדיין במקום, לפחות אח"כ לא צריך לחבק.
ואני לא אוהבת להתחבק אחר כך, זה טיפה קרוב מידי לטעמי.
בוא ולא נשלה את עצמנו ונזדיין, הרי לעולם לא נוכל לעשות אהבה.