כשהפרפר הכתום התעורר בבוקר וגילה לראשונה את אור השמש,
העיניין עורר את חושיו והוא נהייה כתום אף יותר.
בתודעתו הפרפרית נדמה היה כי העולם מזמין אותו לריקוד:
הוא התחיל מתרוצץ בעולם, מלטף כל פיסת אויר בשחק הבהיר...
כך התנועע לו עד שעות הערב.

בערב התחיל לחדול.
ישב לו בפינה בחושך ולא ידע מה לעשות עם עצמו.
הוא רצה לעוף לשמים, ללטף את המלאכים, לפגוש שוב את
שחף,סנונית
ודרור...אולי אף לפגוש את האלוהים,שמשחק עם עצמו במשחקים
ששמורים רק לו.
"אבל אולי", חשב הפרפר,"הוא לא משחק רק עם עצמו, אולי הוא משחק
עם שחף,אולי הוא משחק גם איתו...אולי האלוהים משחק עם עוד
ברואים".

הפרפר יישאל מחר את שחף, אולי הוא יודע...
ובזו המחשבה - נפלו פניו,ציבעו דהה... בוודאי שחף יינשוף בו
בבוז  בטענה שהוא עייף מאוד והוא יגיד לו לעזוב אותו עם
המשחקים ועם האלוהים...
ואז הפרפר שוב יישב בחושך ולא יידע מה לעשות עם עצמו...

הפרפר כבר לא רצה לעלות לשחק
וללטף את המלאכים, עכשיו הוא רצה לשאול אותם אם גם בהם משחק
האלוהים.