[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אילן ירוחם
/
קזבלנקה

הוא מעך את הבדל במאפרה הגדושה ומייד הצית עוד אחת ,זו  הייתה
הסיגריה ה- 30 בערך שאותה הוא עישן ב- 4 השעות האחרונות:
ז'יטאן בלי פילטר. הוא הלך וקנה פאקט שלם של הסיגריות הכי
מסריחות שהכיר רק כדי לנקום בה. עכשיו בקושי כבר יכל לנשום.
הוא ניקה את גרונו עם שאריות מבקבוק ה"פור רוזס" שעמד על
השולחן הקטן ליד המיטה. שאריות של הריח המוכר מדי שלה עדיין
ריחפו בחדר ושיחקו מחבואים עם הריח החריף של הז'יטאן ,שהזיע
במאמציו לכסות על אותו ריח מתקתק. הטלווזיה פעלה בלי קול מול
המיטה. סצינה אחרונה של קזבלנקה. "זו יכולה להיות תחילתה של
ידידות נפלאה" מלמל לעצמו מתחת לשפם. הוא הפנה את ראשו הצידה
על הכרית והסדינים הסתורים. שוב אותו הריח. הוא עצם את עיניו.
בימים ההם האליל שלי היה האמפרי בוגרט . הערצתי אותו ממש. לאחר
שאמא שלי הביאה את הקסטה של קזבלנקה מהספריית וידאו והכריחה
אותי לצפות בה כדי "לספוג קצת תרבות במקום הזבל שאני רואה כל
הזמן". כפי שאמרה. הקסם של האמפרי כבש אותי מייד. אהבתי את
הקשיחות שבו, את הציניות, את השנינות, את הנון-שלנטיות. מאז
צפיתי בקזבלנקה עוד 232 פעמים. למרות  שאהבתי גם את ה"נץ
ממלטה", קזבלנקה עדיין היה הסרט המועדף עלי. שמרתי לו אמונים.
הייתי בטוח שזו הדרך שבה צריך גבר להתנהג ולחשוב. ואז, אחרי
שלושה חודשים של חיזור עיקש, היא הסכימה לצאת איתי. הכי יפה
בשכבה, הכי יפה בשכונה. בכלל לא  הגיע לי. לאחת כמוה מגיע
המפרי בוגרט.
האמת, התהלכתי עם ההרגשה החמוצה הזו די הרבה זמן. קצת היסטרי
מזה שהייתי בטוח שהמילה הכי קטנה במקום הלא נכון תגרום לה
ללכת, ולכן נזהרתי מאד. היא הרגישה את זה מייד וידעה לנצל את
זה וטיפחה את חרדת הנטישה שלי בדבקות וכשרון. וכשסוף סוף נתנה
לי, הרגשתי כל-כך מאושר וכל-כך לא ראוי עד שהסכמתי לכל גחמה
מטומטמת וחסרת הגיון שהייתה לה. כי אחרי הכל, מה זה ללכת 17
פעמים לדלפק של הבורגר-ראנץ' לבקש שקיות של קטשופ כדי שהיא
תוכל למלא כוס עד גדותיה ולטבול את הצ'יפס? צפרדע קטנטנה לעומת
המתנה הגדולה והנהדרת שהמתינה לי בלילה בין הסדינים. למרות
שלפעמים חשבתי מה המפרי היה עושה במקרים כאלה. אולי היה נושף
עננה קטנה של סגריה (בלי פילטר) בפניה ואומר: "GET YOUR OWN
KETCHUP, DOLL  ".
ואז אולי היא הייתה מתבוננת בו בעיני האינגריד ברגמן שלה
וממשיכה לאכול את הצ'יפס כמו בנאדם נורמלי שמסתפק בשקית אחת או
שתיים של קטשופ. אחרי הכל, מי  מתעסק עם האמפרי בוגרט? האמפרי
היה מסוגל להעלות את אינגריד על המטוס בשם האידאלים, למרות
שאהב אותה ולא להצטער, אז מה זה קטשופ בשבילו? כסף קטן.
כלומר, אם כבר מזכירים את בוגארט, היה גם העניין הקטן הזה עם
העישון. זאת אומרת, היא לא סבלה עשן סיגריות. היא הייתה מריחה
עשן כזה מקילומטרים. כשהיינו באים אלי הביתה ואבא שלי היה
מסתגר בחדר העבודה שלו ומעשן את ה"דראם" המגולגלת שלו, היא
הייתה רוכנת לעברי ולוחשת: "מישהו מעשן פה" ואני הייתי נכנס
לחדר שלו ומבקש שיכבה בבקשה כי זה מפריע לה. והוא היה מביט בי
בעיניים העצובות שלו, מכבה ואומר: "ליומולדת 18 שלך אני אקנה
לך קרטון של "גולואז" נראה מה היא תגיד אז". לאבא שלי הייתה
נטייה לדבר בחרוזים כשהוא כעס. כל אחד והפקלע שלו. אז אבא שלי
היה מתעצבן, ואני ידעתי שבלילה אני אקבל ממנה מנה גדולה של
קצפת עם הרבה דובדבנים למעלה, כמו שאני אוהב. זה היה שווה הכל.
גם אם זה אומר שלאבא שלי יהיה אולקוס וגם אם זה אומר שהמפרי
בוגארט יצטרך להיגמל מעישון. הייתי עוזב את קזבלנקה בשבילה.
בכל מקרה, אני התגייסתי אז לצבא, והיא נפרדה ממני ואמרה לי
להפסיק לבכות לה בטלפון מלבנון כי זה ממש פאתטי ושאני צריך
ללמוד שאם דברים נגמרים אז הם נגמרים ואין מה לעשות ואין שום
סיבה שהיא תחכה לי שלושה שבועות כל פעם, כי יש לה חיים פרטיים
ושאני יפסיק עם זה כבר. ואמא שלה אמרה שהיא יוצאת עם מישהו בן
28 שהוא סטאז'ר במשרד גדול לעורכי דין והיא ממש אוהבת אותו
והיא מצטערת ואין מה לעשות ואני בכיתי בלילות בשק"ש ולתוך הקנה
של המא"ג והחברה הכי טובה שלה אמרה לי במסיבת שחרור, שהיא תפסה
איזה אחד מבוגר ועשיר שמחזיק אותה ממש קצר וזה כנראה מה שהיא
צריכה ואח"כ כיבתה את האור ומצצה לי.
בינתיים עברתי דירה והתחלתי לעשן הרבה וגידלתי שפם והייתי הולך
עם מעילי גשם ארוכים כאלה ושותה רק וויסקי נקי. והייתי מדבר
דרך האף ומסתכל בעיניים מצומצמות וקניתי גם כובע כזה שלובשים
על הצד והחזקתי את השיער עם ברילנטין. והייתי שוכב עם בחורות
וזורק אותן אחרי לילה ואומר לעצמי שבחיים, אבל בחיים, אף אחת
לא תעשה ממני סמרטוט יותר. ושוכב על המיטה, ומעשן ז'יטאן וחושב
עליה ובינתיים ההיא הייתה לובשת חזייה ונועלת את הנעליים ושמה
ליפסטיק ואומרת לי שאני יתקשר ואני הייתי מעפר ומהנהן עם הראש
ואומר לה שהמונית מחכה לה למטה.
עברו איזה שנתיים. הלכתי ברחוב גורדון עם המעיל גשם והז'יטאן
והשיער והכל. זה היה היום הכי קר בשנה, ובכיור אצלי בדירה לא
היו מים חמים כבר כמה ימים, ולא התגלחתי. פני היו מכוסות זיפים
כמו איזה דון ג'ונסון או משהו. הגעתי לרמזורים של בן יהודה
והרמתי עיניים וראיתי אותה. והיא מסתכלת עלי ואני מוריד את
הכובע, ופתאום היא נראית לי כל כך עייפה, כאילו בשנתיים שעברו
מאז, הזדקנה בעשרים שנה. ורק עיני אינגריד ברגמן הכחולות שלה
מביטות אלי. כיביתי את הסיגריה על המדרכה המטונפת והיא הושיטה
לי את ידה. לא אמרנו כלום. קו 4 עם תמונה מתקלפת של  מיכל ינאי
עבר ברחוב המפויח. הרגשתי איך הגשם נופל עלינו, רטוב ואפור.
עצמתי את עיני. קזבלנקה זו סתם עיר במרוקו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חדש בבמה:
תרגום מודרני
לסיפרו הנודע
של ניטשה -
"כה

אמר לי
הטוסטר"...


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/11/98 6:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אילן ירוחם

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה