בין עננים התהלכתי
פסיעותיי רכות,
אין טביעות לרגלי
במקום זה איש אינו משאיר חותמו.
הלאה ומעלה המשכתי,
וחיפשתי.

חיפשתי מלאכים זהובי כנפיים,
יושבים בעצלתיים ומנגנים בנבלי אור.
חיפשתי חיוכים מוכרים
ועיניים נוצצות באהבה.
חיפשתי את מי שיכריז בשמחה
כי הגעתי הביתה.
יום או שנה
עידן או מצמוץ
חיפשתי,
אך כל שמצאתי היה אני.
את קולי נשאתי,
אך נבלע הוא בערפל.

כרעתי אז
פניי אחוזות בכפותיי
בוכה מרה בייאוש ואומללות.
והעננים,
בצמאה שתו דמעותיי
ונשאו את צער המת הלאה משם
להמטירו על החיים.