לא השתמשת בכוח שלא לצורך
גם לא מנעת ממני שינה ומזון
רק טילטולים מותרים
בחותמת בית המשפט הגבוה
לצדק
אישרת לי.

אמיתות וחצאיהן מתגודדות
בחצר. שעה ביום מותרת
להן לבצע חליפין בחשאי.
ורצית שאלשין,
אזרחות למופת, לאדם
שחירותו נשללה.

נשבעתי שלא יכולתי
ונשברתי
כי בין צלעותי בעטת
את נשימותיו של בני
שטרם נולד.



דן הציע שאקרא לשיר "מעצר מנהלי" כי הקונטרה לא מספיק מובנת.
אשמח לשמוע מכם דעתכם

בעקבות מספר פניות, אני מנסה משהו שאני מאוד לא אוהב לעשות,
וזה להסביר שיר. ההסבר ישאר לתקופת נסיון קצרה, ואם לא אחיה עם
זה בשלום - יעוף. הדימויים מורכבים מעט וזה טורד את מנוחתי
שאני נזקק לפרשם. אז במגבלות הקיבה שלי - להלן ההסבר:
השם של השיר הוא קונטרה על המושג "מעצר מנהלי".
השיר הוא כפי שחשבתם על מערכת יחסים בין שניים, שאינה ממקום
שוויוני. יש את המספר שהוא כביכול ה"עצור" ויש את בת הזוג -
האוסרת.
הבית הראשון יוצא באמירה שאין בה בכדי האשמה, אלא רק תיאור
קשה בו הדרך לדיאלוג בינהם הוא באמצעות "טלטולים" שיכולים
להתפרש כמשברים יזומים, ניעורים ו"שיחות" למינהם. יש רמיזה
לסגנון שב"כי מסוים.
בית שני עוסק בחוסר הכנות ביחסים, בעובדה שיש צורך בעסקאות
חליפין, בין אמיתות לחצאי אמיתות -וזה למרות שכמו טיול בכלא
הותרה להן שעה, עדיין זה נעשה תחת עינה הפקוחה, ובחשאי. כמו כל
סוהר - היא דרשה וידוי, הלשנה - הסגרה והוא קצת סרקסטי לגבי
זה.
בבית השלישי הוא מודה. והוא מסביר גם למה. היא שלפה את הקלף
האולטימטיבי ולא סתם שלפה - היא בעטה אותו לתוכו - היא בהריון
ממנו (או האופציה). יש כאן רמיזה קטנה לכאב הלב (צלעות) וגם
לסוג של הריון גברי של האב.
זה חלק מההסבר ויש לו גם רבדים אחרים. אבל גם כך אני מרגיש
שאמרתי יותר מידי...