פרולוג:
הנשיקה הראשונה שלי היתה על ספסל בתחנת אוטובוס. ישבנו שם, שני
בני עשרה והתנשקנו. סברנו אז, שנכנסים מזה להריון. הניסיון
לימד אותי, שאכן נכנסים להריון, אבל לא מזה. חמש עשרה שנים
לאחר מכן, אני זוכה לנשיקה הראשונה השנייה שלי. הנשיקה הראשונה
איתך.
קאט.
המיקום: בית הקפה השכונתי. בתפקיד אקי אבני (או:
עודד-ספר-למאזינים-במה-היא-זכתה): אתה. בתפקיד המקהלה: ערן.
אקשן.
אתה כל הזמן נוגע בי, כאילו שאם לא תשים עלי יד מעל החולצה,
מתחת לחולצה, כאילו שאם לא תסמן אותי כרכוש פרטי אני איעלם.
אני מוציאה לך את הידיים (בכל זאת, יש עלינו ספוטים) כמו
כשהיינו בני שש-עשרה ואתה כל הזמן מחזיר אותן לגוף שלי. ושוב
אנחנו במופע ראווה משעשע להנאת יושבי בית הקפה. כשהייתי בכיתה
ד' וגילו שיש לי חבר בכיתה ו', הסמקתי מרב מבוכה. אני לא
מסמיקה עכשיו, אבל אני מודה שאני נבוכה מאוד. "זה בחור עם
או-סי-די", אני מנסה טקטיקה חדשה ומצביעה עליך, מחייכת. ערן
אומר ששמע שזה דיסק טוב, אבל אין לו אותו. לך יש אוברדוז של
ייגרמאסטר (תנסה פעם קרודר ודורפמייסטר, הרבה יותר טוב) ולי יש
אוברדוז של קפה ורע לי. בא לי להדליק סיגריה כדי להעביר את
הטעם של הקפה, אבל אסור לי כי אני בגמילה. אני חושבת להתנחם
בשוט של קוורבו-גולד, אבל נזכרת שזה עושה לי לא טוב (זאת
אומרת, עושה לי טוב מאוד, עד שפתאום זה עושה לי לא טוב בכלל).
אני שולפת טיק-טק מהתיק ומרביצה שתיים ברצף. טעם מתקתק של
תפוזים מתפרק לי בחלל-הפה. אתם מזמינים חשבון ומסתבכים עם
העודף. יש לכם מצב-רוח טוב. כמעט טוב-מדי. אתה מנסה בפעם
האחרונה לשכנע אותי להצטרף לסיבוב בארים ואני מסרבת בדיוק
באותה נחישות שבה סירבתי להצעה שלך ללכת איתך לשירותים קודם
(מתי נעשיתי כל כך קשה להשגה?). בראש מתנגן לי שיר טפשי, משהו
עם יו-אר-סו-ביוטיפול... פעם, כשלמדתי קאראטה לימדו אותנו
שתמיד צריך להסתכל טוב-טוב בעיניים של היריב. עיניים יכולות
להסגיר את המהלך הבא של מי שעומד מולך. אתם עומדים ללכת ואני
מסתכלת לך עמוק-עמוק בעיניים, אבל לא רואה שם כלום. מה שבוודאי
לא ראיתי היה את הנשיקה הראשונה השנייה שלי. הנשיקה הראשונה
איתך.
קאט (ברקע רעש חזק של זיקוקים).
"אני מכיר את החלום הזה, הוא עשוי להיות משוגע, אבל זה החלום
היחידי שיש לי" שר אלי בוב דילן. ברגע אחד נמחקו חמש עשרה שנים
של נשיקות טובות יותר וטובות פחות, של נשיקות בוסר ונשיקות
מנוסות, של נשיקות ארוכות ונשיקות חטופות, של נשיקות מותרות
ונשיקות אסורות ונשארה רק הנשיקה שלך. הנשיקה איתך. בשנייה
אחת, כל השכונה נבלעה באדמה, ערן כבר מזמן נעלם (לא לפני שמלמל
משהו על משהו, אבל לא הקשבתי). לרגע קצר אחד, היינו רק שנינו
בשכונה שלנו, בעיר שלנו, במדינה שלנו. רק אתה ואני. לרגע אחד
התגשם לי החלום הכי מתוק שלי, להיות בתוך הפה שלך, לטעום אותך,
לאכול אותך, את השפתיים הבשרניות האלה, את הפה המתוק הזה, את
החיוך ההורס הזה. לרגע קצר אחד התגשם לי חלום. חלום, אשכרה
חלום. התגשם לי הדיסק של נינט מ"כוכב נולד". חלום, נו. ח-לום.
קאט.
עמדת שם כמו בוק ולא עשית כלום. נתת לי לנשק אותך ולא התנגדת
(ג'י, טנקס) אבל לא עשית כלום. גורנישט. עמדת כמו בול עץ. לא
עשית כלום, לא עם הידיים, לא עם השפתיים ולא עם הלשון. יכולת
להיות שם או לא להיות שם והכל היה אותו דבר. כשהייתי קטנה
הייתי ניגשת לעצמי במראה ומנסה לעשות על הבבואה שלי הדגמות
ותירגולים איך זה יהיה כשאהיה גדולה. שמחה לבשר לך שהחזרת אותי
לגיל שבע, ואני הרי תמיד רציתי להיראות צעירה מכפי גילי. האמן
לי, בהתחלה אפילו אני לא שמתי לב, הייתי עסוקה מדי בביצועים של
עצמי (אגב, תשע נקודה שלוש, מינימום) אבל ככל שהדקות עברו,
שמתי לב שאני לבד שם איתך. איתך ועם הפה הגדול והסרבני שלך.
ערן, שהשתעמם ובצדק, פשוט הלך ויושבי בית הקפה פנו כבר מזמן
להפוכים שלהם שהיו הרבה יותר מעניינים. "לא יכולתי לעשות עם זה
כלום, אתה שומע, לא יכולתי לעשות עם זה כלום. זה היה אצלי
בידיים, ולא יכולתי לעשות עם זה כלום". מקדישה לך את השיר הזה,
שזכור לי מהתיכון, באהבה.
אפילוג:
הדמיון חזק מכל מציאות. הלכתי הביתה מרחפת. בכל זאת, לא כל יום
מתנשקים את הנשיקה הראשונה השנייה שלך. הרי אם אתה לא תגלה
ואני לא אגלה אף אחד לא יידע באמת מה היה שם ואני הרי בחורה
דיסקרטית. מרוגשת מעולמי הדמיוני המושלם, לא הצלחתי להירדם
בלילה. רק בבוקר נזכרתי במשהו שאמרת לי פעם, מזמן: "אני יכול
להיות שם מבלי להיות שם". אהובי משכבר, יש דברים שבהם הנוכחות
היא חובה, ואתמול בערב, רשמתי לך חיסור. כזה גדול.