ובא לי שתבוא ותנחם אותי,
ותלחש "נכדתי" ותאמר לי "כה יפה"
ותישק ללחיי הרטובה
מדמעות שלא מפסיקות
לרדת על
מותך.
ואוזניי בוערות כבר
לשמע הסיפורים
על גבורותייך וכעסייך
והשתייה,
ועיניי נוצצות לשמע אהבתך הבלתי
נגמרת לאבי,
וגם לי, למרות שנולדתי הרבה
אחרי שנולד
המוות שלך.
מתבוננת בחתיכה של אבן
אפורה, עם
כיתוב שחור וחד גוני
וכמה מילים
על מי אתה, שלא מספרות
לי מאומה.
זוג ידיים על הקבר, ואתה מופיע
ממולי,
קול תפילה נשמע ברקע
וחיוכך המתנשא כובש
את כל בית
הקברות.
לו היתה לי בקשה
הייתי מבקשת
שבמקום לרדוף את סבתא,
ואותי, היית בא
לרגע, רק לשמוע,
את כל מה שיש לי לומר לך
ומאזין בדממה לכל הסיפורים
שיש לי לספר לך
על העולם שאחרי,
והיית מתנדף בשקט למקומך
ברגע שהנר
היה נכבה.