שיר דויטש / כמו יונים |
שמתפרשות ברחבי גן ציבורי עשוי ממלט
מביטות לכל עבר בעיניים אדומות כדוריות
מנקרות מים מתוך שלולית.
מנסות לעיתים לרדת ולעלות מדרגה
בוודאי הן מרגישות גאות
אך כשמגיעות הן אל הכביש
משליכות עצמן חזרה אל המלט
בהגיעה של מכונית זו או אחרת.
ומה אנחנו?
אילמים על ספסל.
מביטים בבבואות חסרות צורה,
וחושבים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|