כעבור שעה של התפתלויות מכאבים החלטתי שהיא סבלה מספיק. קמתי
מהספה והתחלתי לחייג 103 ולהזמין לה אמבולנס. אולי כדאי שאתחיל
את הסיפור אחרת.
אוקיי.
מכירים את ההרגשה הזאת שאתם רוצים משהו ולא יודעים מה? או שאתם
יודעים ולא יודעים איך?
הרבה זמן חייתי בהרגשה הזאת. ידעתי שאני רוצה בחורה. שאני רוצה
סקס פראי עד אור הבוקר, שערות ארוכות בכיור, מברשת שיניים
משותפת, קרש אסלה חם. אז כמו שכל רווק בגילי היה עושה, גם אני
יצאתי לאוויר הפתוח ולנסות את מזלי עם המין השני. דווקא הלך לי
יפה מאד. בלי שום כוונה להשתחצן, אלא רק להעביר את המסר, חברים
שלי היו מקנאים בי אחרי כל  "כיבוש" שלי. בהתחלה זה היה נחמד,
זיון פה, מציצה שם, אבל פתאום תפסתי שזה לא זה. רגע לפני שהיא
גמרה יצאתי ממנה וזרקתי אותה מחוץ לדירה שלי כשהיא עירומה
לגמרי. אחרי כל הקללות שחטפתי ממנה אני מתפלא שאני עדיין יושב
פה וכותב במקום להיות מחובר לאיזה מכונת החייאה או אולי כבר
שוכב באיזה ארון ומריח את הפרחים מלמטה.
אז ישבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שמצאתי את ה"מה" אבל לא את
ה"איך". בתרמיל ובמקל יצאתי שוב והפעם כדי לחפש את ה"איך". מה
לא ניסיתי? אורגיות, שחורות, לבנות, ג'ינג'יות, אסיאתיות,
גברים, ילדות, תינוקות, זקנות, לבקניות, אנורקסיות, בולמיות,
סאדו, מאזו, אונס, נקרופיליה, כלבים, חתולים, צלופחים, מדוזות
(אל תשאלו).
לא! זה לא זה!
עד שיום אחד פגשתי את ההיא ששינתה את חיי.
זאת היתה סתם עוד אחת שהכירו לי. חבר שלי אמר לי לא לצפות
לכלום, היא פשוט חייבת זין ואני אספק לה אותו. אף פעם לא ראיתי
כאלה יחסים בין אח לאחות. נשכבתי על המיטה ונתתי לה לעשות את
העבודה. לא היה לי חשק בכלל. חצי שעה היא ניסתה להעמיד לי אותו
בזמן שקראתי על החדשות האחרונות בקשר לדאו ג'ונס. לא שאני
משקיע בבורסה או משהו כזה, אני סתם אוהב לקרוא את זה בגלל השם.
דאו ג'ונס. מצלצל טוב, לא? כשהיא הצליחה להעמיד לי אותו היא
התחילה לרכב עליו. מדי פעם הגנבתי מבט לעברה. היא לא היתה
בחורה שונה מאלה ששכבתי איתן בעבר אבל פתאום שמתי לב שמשהו
משתנה אצלה. היא החלה להתנשם בכבדות ככל שהתקרבה לאורגזמה
המיוחלת. הפסקתי להסתכל על דאו והתעמקתי בה. הנשימות נהיו יותר
ויותר כבדות. היא עלתה וירדה ועלתה וירדה בקצב מטורף. פתאום
היא הפסיקה.
היא לא גמרה. היא התנפלה על התיק שלה שהיה מונח על השידה ליד
המיטה וחיפשה משהו בפנים. הנשימות עדיין היו כבדות והטירוף
שהיה לה מקודם הופנה אל התיק.
היא מצא את זה. בהתחלה חשבתי שזה ויברטור קטן אבל לא. זה היה
משאף. Jesus Christ הבחורה היתה אסטמטית. היא קירבה את המשאף
לפיה ושאפה מלוא הריאות תוך כדי לחיצה על הכפתור הקטן. הייתי
מרותק. כשהנשימה שלה חזרה לסדרה היא הסתכלה עליי במבט של
מסכנה, אמרה שהיא מצטערת ושאלה אם אכפת לה שנמשיך. כשראתה שאני
לא מגיב היא התקרבה אליי וחזרה לתנוחתה הקודמת. היא לא הספיקה
להחליק עד הסוף למטה ופתאום הרגשתי את האורגזמה הכי טובה שאי
פעם היתה לי מתפרצת לתוך הגוף שלה. הנוזלים שלי זרמו החוצה כמו
זרנוק. משהו בסגנון "מת לצעוק".
היא היתה בשוק. לא ידעה איפה לתקוע את עצמה. שכבתי שם משהו
שנראה כמו חודש עם חיוך על הפנים. כשהתאוששתי גיליתי שהיא כבר
לא שם. קמתי מהמיטה והלכתי למקרר לפרק איזה בקבוק בירה. כל
היום חשבתי עליה. בערב הרמתי אליה טלפון. אח שלה ענה.
"נו, איך היא היתה?" שאל.
"אני מאוהב!" עניתי לו, מתכוון לכל מילה.
"פחח. אתה דפוק בשכל. בכל מקרה היא אמרה שאתה סתם אחד".
"לא לא לא" צעקתי עליו "אתה חייב לסדר לי עוד פגישה איתה".
"תעזוב אותה בשקט אתה שומע?" הוא התחיל להתרגז. "זה לא זה. היא
לא האחת. היא אחותי Cheeses Christ אתה לא נוגע בה עוד פעם
הבנת? שומע? הלו? אתה שם?"
טרקתי לו את הטלפון בכעס. הוצאתי סיגריה והתחלתי לעשן. הידיים
שלי רעדו. זה אף פעם לא קרה לי בעבר. מה היה בה? בצלצול ה-30
ומשהו הרמתי את השפופרת. לא אמרתי כלום. ידעתי מי זה.
"אתה לא נוגע בה. אתה שומע? אל תשלח לי את החברים שלך הבנת?"
הוא המשיך לכעוס. הוא ידע שאני מסוגל להכל. "אני יודע שאתה
מסוגל להכל" (רואים?) אמר והמשיך "עכשיו אני רוצה שתבטיח לי
שאתה עוזב אותה". הדלקתי עוד סיגריה "אז מה אתה מציע?" שאלתי
בקול הכי רגוע. "מה זאת אומרת?" שיחק אותה תמים. "עכשיו זה
תפקידך לסדר לי מישהי טובה לפחות כמוה." הוא שתק למשך דקה
ובסוף אמר "פגוש אותי היום בערב במסעדה האיטלקית." "בשעה
הרגילה?" הוא לא ענה. רק ניתק את הטלפון אבל הבנתי שהתשובה
חיובית. פה זה הזמן להסביר שהמסעדה בכלל לא איטלקית. פשוט היה
בה מלצר שדמה לסילבסטר סטלון (כן, סטלון! לא סטלונה. בורים).
אה, ועוד דבר, אין לנו שעה רגילה. פשוט באים לשם בין שמונה
לעשר בערב ויודעים שבטוח נראה מישהו מהחבר'ה. חיכיתי בערך חצי
שעה. בינתיים הספקתי להוריד איזה 2 כוסות ויסקי. הוא נכנס
למסעדה כשעל זרועו תלויה חברה שלו ולידה היתה בחורה צנומה עם
עיניים גדולות ומפחידות. מאוחר גיליתי שהיא בת 24 אבל כשראיתי
אותה חשבתי שהיא בת 34 לפחות. עשינו מין דאבל דייט סולידי עד
שבסוף נמאס לי. לקחתי אותה לדירה שלה ועליתי אליה הביתה.
ישבנו, דיברנו, שתינו קפה (שתיים סוכר) "רוצה עוגה שנשארה לי
משבת?"
"אם לא קשה לך"
היא חייכה והלכה למטבח. ניצלתי את ההזדמנות להסתכל בפתק שהוא
שם לי בכיס לפני שעזבנו את השולחן. "התרופות בארון מעל הכיור
באמבטיה." למטה היה ציור של סמיילי קורץ בעין אחת.
"אני הולך שנייה לשירותים" צעקתי לכיוון המטבח. קמתי והלכתי
לשירותים בלי לשמוע את התגובה שלה. פתחתי את הארון. היו שם כל
מיני אקמולים ושטויות כאלה. ואז ראיתי את זה. בקבוק קטן ולבן
שבתוכו היו כדורים משונים. קראתי את המדבקה על הבקבוק ופניי
זרחו.
אפילפסיה! רוקנתי את כל הכדורים לאסלה והורדתי את המים. חזרתי
לסלון. היא כבר חיכתה עם העוגה פרוסה. התיישבתי לידה והפעלתי
את הטלוויזיה. המשכנו לדבר עוד קצת זמן עד שפתאום היא קפצה
ממקומה ורצה לשירותים. חיוך התפשט על פניי. היא חזרה לסלון
בריצה ונפלה על השטיח. היא התחילה להתפתל על הרצפה וקצף יצא
מהפה שלה. העיניים שלה היו פתוחות לרווחה והיא הסתכלה עליי
במבט של חצי תחנונים חצי פחד. הכנסתי ת'יד לתחתונים. לא הייתי
צריך לגעת בו. הוא התפרץ שוב כמו מזרקה. כעבור שעה של
התפתלויות מכאבים החלטתי שהיא סבלה מספיק. קמתי מהספה והתחלתי
לחייג 103 ולהזמין לה אמבולנס. "חברת החשמל שלום." ענה לי הקול
בצד השני. מה? ניתקתי וחייגתי שוב "מכבי אש שלום" לא. זה לא
זה. אה כן. בפעם השלישית ענו לי מגן דוד אדום. פרצתי בצחוק
מתגלגל, סיפרתי להם את המצב וניתקתי. לא נראה לי שהאמינו לי
אבל לא התכוונתי להישאר ולבדוק. יצאתי מהדירה והשארתי אותה שם
לסבול. הרגשתי כל כך טוב שמצאתי סוף סוף את "הדבר".