אני ועצמי מסתדרים טוב יחדיו
מה שכואב הוא
שאל הסביבה קשה לי להיפתח
מבחוץ ארשת פנים חייכנית ושמחה
לבוש היטב, קוצים בשיער
שמתחרים בכח המשיכה
אך עמוק בפנים
הלב והרגש
מסתתרים עמוק תחת שמיכה
מרים משקולות
מסתת לי שרירים
אך את מה שבלב
כבר לא קל להפנים
ועכשיו,
אני כותב לכם מחדר שחור צבוע
לבן
גם על הפחד מאדון העונה לשם
זמן
ועל מחשבות על אלפי אנשים ללא אהבה
צועדים יחד איתי
אל החושך שבקצה המנהרה
אז בחרתי לכתוב מסמך מהנפש
שנכתב ללא דמעות או עיניים לחות
ואולי בעצם טעות כך להחשף
ולכתוב לא היה כדאי
למרות שקל היה להתפתות
וכמו שאדם וחוה טעמו מפרי הדעת
גם אני הייתי חייב לנסות
וההירהורים והרצון להיפתח
ממשיכים בריקודם הצמוד
גם כשאני בלילה שוכב עירום במיטה
ושוב מתחבא לי כרגיל
מתחת שמיכה
ורק בחלום אני מצליח להשתחרר
מתעורר בבוקר וכמעט לכם
אומר...