"למה? תסביר לי למה... למה היית חייב לעשות את זה... ודווקא
עכשיו כשכל כך קשה ..."
צעקה יונית על ברי שישב בכיסא באמצע החדר הריק... הצעקה כאילו
מילאה את הריקנות בחדר אך לא הגיע לאזניו של ברי...
ברי רק המשיך לשבת על הכיסא לא תזוזה, נועץ עיניו ברצפה כשראשו
מושפל ומוחבא בין ידיו, הוא לא העז להסתכל ליונית בעיניים כי
ידע שלא תאהב את מה שהיא רואה...
"אין לך מה להגיד??? תסביר לי ברי... נו תסביר כבר..."
המשיכה יונית לצעוק וללחוץ על ברי, אך הוא כאילו לא שומע דבר
המשיך לשבת על הכיסא ללא תזוזה ושתק...
"ואתה עוד שותק? תגיד כבר משהו!" אמרה יונית בזמן שדחפה את ברי
וסטרה לו סטירה מצלצלת כזו שכואבת גם למי ששומע אותה...
אך ברי לא הגיב רק חזר לתנוחתו המושפלת...
"חשבתי שאתה אוהב אותי... שאני חשובה לך... ושלא תעשה דבר כזה
לעולם... ודווקא אתה הבנאדם שאני הכי סומכת עליו בחיים... שבנה
לי את הביטחון העצמי כשהייתי בקרשים... איך יכולת?"
יונית התהלכה בעצבנות ברחבי החדר מחפשת אחר חפיסת הסיגריות
המקומטת כשלבסוף מצאה אותה.
היא ניערה את החפיסה בעצבנות במטרה להוציא ממנה סיגריה.
החפיסה נפלה על הרצפה וכל הסיגריות שהיו בה התפזרו על הרצפה,
היא נאנחה בקול, חשבה לרגע, התכופפה לרצפה והחלה לאסוף את
הסיגריות.
ידיה רעדו מרב עצבנות וזעזוע ולכן לא הצליחה לאסוף את הסיגריות
מן הרצפה. לבסוף התייאשה, פשוט הרימה סיגריה מן הרצפה, הכניסה
את ידה לכיסה הוציאה מצית כחולה יפה שברי קנה לה לשנה שלהם,
הדליקה אותה, הצמידה אותה לסיגריה שהייתה בפיה ושאפה פנימה
ברוגע מוחלט, כאילו לא היתה עצבנית כלל מקודם. היא הלכה לחלון
והשקיפה ממנו החוצה על השמיים. היא נראתה כאילו נרגעה לגמרי
מהעניין ולפתע החלה להתנשם בחוזקה וצעקה: " למה אתה כזה אדיש?
תגיד משהו! אתה משגע אותי תגיד משהו!!! "
ברי לא הגיב, יונית הסתכלה עליו, הנהנה בראשה ונפלה לישיבה
כשהיא מחזקיה את הסיגריה בידה השמאלית.
הדממה מילאה את החדר כולו וכעת לא נשמעו עוד צעקות, רק בכייה
של יונית ודמעות האכזבה שזלגו לה מהעיניים ופגעו ברצפה הקרה
נשמעו כעת.
האוירה היתה מוזרה... העצב דמוי עשן שחה לו באויר, שניהם לא
זזו ולא אמרו מילה עד שלפתע ברי קם מכסאו, הלך לעבר יונית
בדממה, התיישב לידה בתמימות וחיבקה.