רובי הגיע במכוניתו הלבנה לביתי בדיוק בשעה תשע אפס אפס. יצאתי
לתומי אל עבר המכונית לבושה בשמלת מלמלה פרחונית. היה קריר.
נכנסתי, התחלנו לנסוע, הוא שאל לאן ? עניתי: לאן שתוביל אותנו
הרוח. היה קריר. הגענו לבית הקפה השכונתי, מארחת יפיפיה קיבלה
את פנינו. מעשנים? שאלה. לא עניתי, למרות שבתיקי שכבה לה קופסת
סיגריות. התיישבנו באזור ללא אזור, הסתכלתי על רובי לאורך כל
שחתנו, הוא הקסים אותו בחיוכו, במבטו החודר, בעיניו הכחולות
האמתניות. רציתי בו. רציתי אותו מאוד. סוף סוף הוא הגיע.
החלום.
לאחר כמחצית השעה ביקשתי חשבון, חוצפנית שכמותי. בטח חשב שנמאס
לי ממנו. הוא שילם ויצאנו. נכנסתי שוב לרכבו ולאחר כשתי דקות
ביקשתי שיעצור. רובי עצר באמצע הכביש ואז...נשקתי לו לשפתיו
החושניות נשיקה אמתנית מלאת רוק ותשוקה. שיתף פעולה אבל הוכה
בתדהמה. המשכנו לנסוע לעבר ביתי, שם נפרדו דרכנו בנשיקה. למחרת
התקשר אלי רובי ושאל אם אני באה. לא הספקתי לומר ג'ק רובניזון
וכבר רגלי היתה מונחת בקדחתנות על הגז. נסעתי די רחוק רק כדי
לפגוש בו שוב. הגעתי לביתו, עליתי במעלית לקומה 22.
דפקתי קלות על הדלת, נכנסתי. ושוב ראיתי אותו. את ההוא
מאתמול.
ראינו טלוויזיה משך כשעתיים ואז הוא נשק לצווארי הלבן, הרגשתי
צמרמורות בכל גופי, גופי רעד ורצה בו כל כך. התגפפנו אחד בשני
ועברנו לחדר השינה. שם במשך כ-6 שעות לפחות חויתי את המשגל
הטוב ביותר שהיה לי מעולם. סקס שהוא לא סקס אלא חלום. רובי.