מחובקת.
זרועות שמנמנות, מבקשות לעצמן שרירים.
חיזורים קטנים, מפוחדים.
עטופים פלירטוט במבטא פולני.
ולא ידענו על פולנים דבר,
גם לא על קרירות של בוקר.
טוב בין הררי עור
והאור המוטל על הגב בצלליות תריסים.
הסטוריה של עיר
גבול תל-אביב-רמת-גן.
הכיעור מצדיק לך את המעשים.
הדיבורים לא צריכים הצדקות-
היישר ללב, ללוע, לכוס שלי-
חודרות המילים הריקות.

אחר כך הותרת לי
את השמיכה והשקט של אחרי
(אפילו סיגריות אין לנו).
לקחת איתך גם את החיבוק.