נועה של מדבר / איברים רדומים |
בצרחות,
מיתרי הקול.
והדיבור נעשה כדי ולא בכדי.
ויערות ירושלים שמחו אלינו,
כיסו אנושיות בזיונים המפרים.
רצית חיבוק, ואולי הייתי אני
שרצתה.
אבל הנגיעות היו קצרות ומבוהלות.
שנאתי וחזרתי לעוד.
בזמן הזה יכולתי לשנוא עצמי
יותר
במקום להנמק מגניחותי
כדי לגרות, להסעיר דמים,
באברים הרדומים
שאשתך
לא אוהבת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|