ישבתי בקצה של החדר, שיחקתי עם מתכת חדשה, כלפתע משהו קרה לי,
משהו חם כמו להבה.
ישרתי את המבט ואז זה קרה, עינך בהו בעיני, כמו חודרות לתוכי,
כמו קוראות אותי. יש בהם משהו כל כך ילדותי, שכל כך מתחננות
שאציל אותך מהם, מהרע. איך אני יכולה לעמוד בפיתוי? איך אני
יכולה? כבר נשאבתי עמוק מדי בלהסתכל ביחד איתך, על סף התאהבות,
ואחד עמוקה.
ופתאום היא באה - האמת המרה, מנשקת את שפתיך, צוחקת בחוזקה.
ואתה בשלך ממשיך בי לקרוא, שוויתרתי עליך לפני, למה לא ידעתי
שזה יבוא? אני רוצה אותך יותר מהכל, אף אחד עוד לא עמד לנו
במבט, הייתה רק נשיקה קטנה מהצד. אבל אז היא קוראת לך, אני
מסיתה את המבט, אתה ממשיך להסתכל לשניה. ואז מביט בה, כבר בלי
חיוך חלומי וניצנוץ בעינים. אני יודעת שהיא עדיפה, כן היא יותר
טובה, אבל זה ישאר בנינו, החיוך והקריצה! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.