קירות לבנים שטופי זיעה
ספוגי חלומות דהויים
מלאי תקוות ופחדים
סיוטים וכעסים.
מאדים עצב ובכי
קירות לבנים מלאי געגוע
רווי אהבה
מוצפים בכמיהה.
קירות לבנים
מבקשים מחילה
בזוקים באשמה
שבויים בתוך הלבן
מוצאים הוויה
רוקמים סיפור
חוזים בהגשמה.


הריח שלך סיגריות, זיעה קלה מעודנת, סבון, קצת סקס, כולך חי,
הכל יוצא מהתאים ומהנקבוביות המגע שלך חזק בוטח ללא פחד... שם
אני רוצה אותך.
מה קורה שהכל כואב לי מבפנים ומבחוץ, הכל נשכח - לא עברה יממה
וכל מה שנשאר לי זה הזיכרון של החיבוק, הנשיקה. לשקוע בתוכך
כמו ילדה, לדעת שאתה אוהב. בלי מילים. להניח לכל בחוץ, אבל
הנאיביות הזאת קורעת אותי, בלי החוץ. עדיף בלי החוץ. כן ככה זה
טוב. רוצה אותך. שלמה נקייה מוכנה - והכל מסביב נראה לי כמו
פודרה.
עף ברוח, מה קורה? לומד להכיר אותי - אבל כבר אוהב. לא רוצה
לחזור חזרה, לא מוכנה לוותר עליך. חזרתי לאותו מקום שוב ושוב.
הולכת במעגלים שוב. חוזרת לעצמי - מגלה אותך שם בפנים. חייבת
לגלות אהבה לעצמי ובאותו מקום אוהבת גם אותך, גם את כולם. קודם
אני - הנשמה שמנחה אותנו שוב ושוב לאותו מקום,זה שם! נכנסת לי
לשם בלי ששמתי לב. פיסה קטנה לקחת אתך והיא ישנה אתך עכשיו,
הלילה. מרגישה את הנשימה המתוקה, נוגעת בגוף החלק. מנסה לאסוף
את החלקים שלי להרגיש שוב את עצמי - שלמות של אשליה.
אדם וחווה.        

אתמול עברתי פעמיים ברחוב שגרת בו. פעם בבוקר ופעם בערב. לא
יכולתי להוריד ממך את העיניים, אפילו שהמרפסת כבר התרוקנה ואין
בה כל נוכחות שלך. יכולתי לראות אותך עומד שם. אין הרבה מילות
תואר מחמיאות שאני יכולה לתת לך בעודך עומד שם, אבל יש בך את
הקסם שמשאיר אותי מרותקת אליך גם עכשיו כשחלפה שנה.

זמן, שאלה של קיום.
אם אנסה להסביר לך מה קורה...