מברג (סקרודרייבר)

זה היה ה"מברג" הרביעי שלי וכבר הפסקתי לחשוב איך נחזור הביתה.
מצידי, שנישן מתחת לשולחנות של הקייטרינג או בתוך ערמת המפות
המוכתמות. בבוקר יבואו קרני שמש עדינות ויעירו אותנו ליום הזוי
לגמרי, פלוס כאב ראש אימתני. אבל עכשיו למי אכפת. הפינלנדיה
מעורבת בנקטר התפוזים העשיר והסמיך הזה התערתה היטב לתוך מחזור
הדם שלי ושלו. אינספק - כתום בעיניים.
את שלי כבר לגמתי ועם כוס אחת מקושטת במטרייה מגוחכת אני שבה
אליו. הוא יושב כמהופנט ומתבונן באנשים שמפזזים על רחבת
הריקודים. אני מאיצה בו לשתות עכשיו. תיזהר זה חם. תשתה זה
מתקרר. הוא לוגם והשפריצים הכתומים עפים מזוויות עיניו עלי
ומקשטים אותי. על הבגדים השחורים שלי, על שערי, על נעליי
רצועות כתומות מסולסלות ומתברגות. אני פרסומת לאורנג' והוא
אימא רוסיה שותקת מאוד. ספרזניקום לנו מיי לאב! בוט זדרוב!
דוברה צ'אס!

סכין

קניתי להם סכין. מה, אנשים חותכים כל הזמן דברים, לא? המוכר
אמר שהרוסטביף יכול להיפרס דק כל כך שהוא יהיה שקוף. "אכלת פעם
רוסטביף שקוף?", הוא תהה על ניסיוני הקולינרי, "זה עושה את
הבשר אצילי לגמרי". אז רכשתי. סכין אחד גדול ביותר ושוודי
שעושה פלאות. בחרתי צבע לידית. זו הבחירה היחידה שנותרה לי.
הלכתי על אדום. מעניין אם אפשר לחתוך גם סלייסים שקופים של
תותים. האם ניתן לפרוס קצפת?
הייתי גאה מאוד על הסכינאות שלי. בבית הוריי היה מושג "הסכינים
של שיטפוני". עד היום אני לא יודעת אם זה ב-ת' או ט', אבל אני
יודעת גם יודעת ששיטפוני הביאו סט סכינים כעור במיוחד אך
אפקטיבי להפליא לחתונתם של הוריי, שנערכה ברוב פאר והדר ברבנות
הראשית תל-אביב שנתיים לפני הגיעי לעולם. גם כשהייתי בת 20 עוד
יכולתי להיתקל בפנייה - "גלי תביאי סכין של שיטפוני לאבא, הוא
סתם עושה בלאגן ומסתבך עם התפוח". אז זהו. הסכין האדום והשוודי
שלי ייקרא "סכין תותי". והמוכר ב"צ'ציק'ס" אמר לי שהסכין הזה -
מינימום 40 שנה. יש מצב לנינים. הנינים של שרית ושי ילטפו את
ה"סכין תותי" הזה בערגה. אומרים שהיה פה שמח. מזל טוב.

אם גם אתם עומדים לקנות למישהו סכין במתנה אל תדלגו על המנהג
הבא: כשנותנים את הסכין על המקבל לשלם לכם כמה אגורות בתמורה.
אם לא כן, יש אומרים, כאילו הענקתם לו אות למריבה וסכנה. זה
מביא מזל רע.

אצבע

העפתי מבט על כף היד שלי שחנתה על ההגה. טבעת כסף גדולה עם
ספירלת אינסוף קישטה אותה. האחים שלי בחרו לי את הטבעת בהודו.
היי, שמתי לב, טבעת הנישואין שלי נעלמה. לעזאזל איפה היא,
תהיתי כשאדי האלכוהול מאיימים להכריע את מוחי במאבק הנואש
להגיע הביתה בלי שיקרה אסון. מה? היא הייתה כאן ממש עכשיו, רק
חלפו 12 שנה... נדמה כאילו זה היה אתמול.

זו לא הייתה טבעת מרשימה. סתם פס מרוקע משולב כסף וזהב שישב לי
טוב על האצבע. הרב אמר שהכי חשוב שהחלק הפנימי יהיה רציף
ואחיד, והיה רציף ואחיד. הרב לא אמר לנו שצריך גם לשמור עליה
אחרי החתונה. גם יתר הדיינים, או איך שקוראים להם, לא אמרו
זאת. בבוקר אביבי אחד הלכנו להירשם ברבנות. הגענו לבניין שנמצא
ברחוב שדרות דוד המלך. נכנסנו. ניגשנו למודיעין לשאול איפה
נרשמים. "לחתונה?", ספק צרח-ספק שאל הדתי השמנמן שישב במבואה.
"כן", ענינו שנינו באחידות, כיאה לזוג שעומד להינשא. "לא פה!
לא פה! תכנסו מרחוב אורי. אסור לכם להיות פה זה מביא מזל רע.
מזל רע!!!". יצאנו מצחקקים מהבניין. מזל רע בתחת שלנו. נרשמנו.
שילמנו. העידו עבורנו. אחרי כמה חודשים נישאנו במזל-טוב. איזה
יופי.

"אני לא מוצאת את הטבעת", אמרתי לו לאחר כמה שעות של חיפושים.
"נדמה לי שלפני המקלחת שמתי אותה איפה ששמים סבון בטוש והיא
עפה לג'ורה". הוא ניגש. נרכן לפתח הביוב החשוף. הביט פנימה.
"לא נורא", אמר, "תקני אחרת".

"תשמעי", לחשה באוזניי אחת המורות היבשושיות שישבה לידי בחדר
המורים, "אל תתלי את הטבעת ככה על שרשרת על הצוואר. זה אסור."
הסתכלתי עליה מופתעת. שאלתי גם למה, אבל היא סירבה לענות.
המורות האחרות הנהנו בהסכמה. "יש שמועות שזה מביא מזל לא טוב",
אמרה לי אחר-כך חברה כשסיפרתי לה שהמורות שאיתן אני עובדת לא
אוהבות את הרעיון שאני עונדת את הטבעת שלי כמדליון ולא, כראוי,
על האצבע. נו מה אני אגיד להן שטבעת הנישואין שלי אבדה ושקניתי
אחרת ושהיא לא נוחה לי וכבר ממש לא נעים...? "תורידי, תורידי",
אמרה גלית. "לכי תדעי מה זה אומר 'מביא מזל לא טוב'...".

הכביש לא היה עמוס והתקדמנו יפה. "תראה ת'טבעת הזאת מותק, נכון
שהיא מדליקה?", אמרתי למי שישב לידי חצי מעולף, מנופפת את כף
ידי מול פניו הלאות. "ראיתי כבר מספיק טבעות היום", סח הגבר
שאיתי. "טבעת יפה יש לשרית הא? היא הראתה גם לך?", שאלתי.
"הראתה הראתה!". "אני מקווה שהיא תשמור טוב טוב על מה שיש לה
על האצבע. לך תדע, אולי בכלל בגלל הטבעת וכל הדברים המשונים
האלו התגרשתי. נשבעת לך זה ממש אצבע הגורל", סיכמתי. "לא
אומרים אצבע. אומרים יד. יד הגורל", הוא חייך אלי.