מאיה בר שביט / על חוף הים |
בשערותיה, ואת החול הזהוב והלח ברגליה, שומעת את רעש
הגלים הכחולים לבנים, משכשכת את רגליה במים,
מסתכלת על השמש נושק לים נשיקה אחת ארוכה בשקיעה
של אדום זהב וארגמן. ברגע אחד, היא ידעה.
זה הקיץ האחרון שלהם ביחד, ומאותו רגע שום דבר
לא יחזור להיות כפי שהיה. במיוחד לא היא עצמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|