זיינוני,
השיכיבוני כולכם, הרי רק איבר רבייתי התופח יהיה מנת חלקכם.
נשקו את שפתיי, את ניצני חזי, את רגליי,
לקקו בתאווה את אברי, אוזניי וצוארי.
שגלוני עד תום, עד שיכחה.
מלאו את אברי בזרעכם, לאחר שרוויתם מנוזל תשוקתי.
אקבל אתכם בברכה לגופי, אותיר לכם לנסות למלא את ריקנות לבי.
לדחוס את חללי בגבריותכם המתפרצת, אנא, נסו לספק את נשמתי
המשתוקקת. שגלוני, קרעוני בדמיונכם הפרוע.
ואני, כחומר בידי היוצר, כבובת פלסטלינה הממתינה לילד משחק.
געו בי, כבו את האש הבוערת בי, אך לא אש התשוקה היא, כי אם אש
הכאב. ואתם לא מבחינים, רק מזיינים.
שגלוני, קחו את גופי, חיוכיי, מילותיי, נשיקותיי וגניחותיי
את לבי, הותירו לי.