היא הייתה יושבת לבד בחדרה, מדברת לעצמה, מעבירה מחשבות עם
עצמה, ככה במשך 16 שנה.
כל יום, הייתה קמה בבוקר, ילדה יפה עם שיער חלק ועיניים
חודרות, ולא יוצאת מחדרה, נשארת עם עצמה, לבד.
האמת, שתמיד חשבתי שזה דבר מוזר, איזה בן אדם ירצה כל החיים
שלו להיות עם עצמו? ואז אחרי 16 שנה הבנתי. הבנתי שלפעמים
אנשים רוצים להיות לבד, להיות מרוכזים בתוך עצמם.
ולבסוף כשיצאה החוצה, אמרה משפט אחד-
"תנו לי לחיות את החיים שלי, לבד, בלי אף אחד אחר"
ומאז היא שתקה. וכשהייתי באה אליה לראות אותה, היינו יושבות
ומסתכלות אחת על השנייה במשך שעות על גבי שעות בלי להוציא מילה
אחת מהפה, אבל, כל פעם שהייתי יוצאת מהחדר שלה, יצאתי עם
ההרגשה הכי טובה בעולם- שלווה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.