אוספת עלים חומים, מסתובבת מסביב לעצים עצובים
בורחת מתשובות, מהאמת המפחידה תוך כדי שאני מטיילת בלילות
בגנים חשוכים שרק הירח מצליח אותם להאיר.
הופכת את הפחדים לפרחים ירוקים, שותה אותם, מעשנת אותם ואז בא
הטוב, הטוב ההזוי הלא אמיתי.
רודפת אחרי הכוכבים מנסה לתפוס כמה שנופלים
יוצרת לי חום בתוך כל הבוץ והעשבים
ואז אחרי הכל מחפשת לי את הספסל הסגול שתמיד מחכה לי שאשוב
ואפיל עליו את כל המחשבות
ומספרת לו הכל על הגן החשוך,על העשן האפור... ואחרי הכל מוציאה
כמה עלים שנשארו לי בכיס ומעניקה לו אותם בתור מתנה, בתור מסר
שישמור לי תמיד מקום, שלא יברח שידע שמחר גם אשוב לשבת עליו.
והוא לא עונה, לא אומר תודה רק שותק ויודע שהוא שלי לעד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.