הליכות אינסופיות ברחוב, שיטוטים חסרי מטרה ברשת של לינקים,
החיפוש הבלתי נסבל אחרי כל משמעות שהיא למעשים שלך, כל פעם
לעצור ולחשוב מה התפקיד שלי כאן וכאן וכאן. עוד עשיר דורס ילד
עני. אנשים עצובים ואחר כך שוכחים. כתבת תחקיר בחדשות על חשיפה
אולטימטיבית. סקופ לכתב והוא מקודם לקריין מהדורות, פניו
חמורות סבר אך פנימיותו יצוקה באושר של כסף. הסתתרות תחת
מוסריות שחייבת להגיע לציבור מתחלפת ברכילות מסריחה. חגיגות של
בני אדם נערמים זה על זה בדביקות של מיי בושם. עוד סיבוב ראש
במעבר החצייה בעקבותיה של מלכת היופי שלך לאותה שניה בודדת חד
פעמית ומיד אתה עובר לאחרת. כולן רוצות אותך בכאילו, לגעת
בפנימיותך ולחשוף איזושהי אמת עליך שאף אחת לא גילתה קודם,
כאילו תעביר אותה בגנים לילדים שלה, כאילו תזדקן איתה ביחד,
כאילו באמת תשמח לקנות לה גלידה ולהתנהג כמו ילד קטן שימצא חן
בעינה בילדותיות המעושה שלו. שתדע שאתה האביר שחיפשתי תמיד
תרצה להיות אוהב כמו שאישה מסוגלת לאהוב גבר. תוך יום מצאת את
עצמך טובע בגיפופים של ידיים ורגליים, אכזבה ששוללת ממך כל
בינה. אנשים תמיד מפתים אנשים מחפשים להגיע אל פסגת הפסגות
ובסוף רק מצליחים להרגיש אותה בין הרגליים. בסוף נופלים חזרה
לתוך ביצה של משחקי רגשות זולים. כתיבת שירים לא מצליחה
להתחוור לי וגם לא להתחבר יותר. היום כל שרציתי היה לצעוק
הברות חסרות פשר ואמיתיות בציפייה שיחזרו אלי מאנשים אמיתיים,
אלה המוכנים לאזור אומץ ולצאת ממעגל של שנאה מלאכותית. כן זו
שכולנו חשבנו שהיא אהבה. הערבוב הזה של מסרים מעורבים נמאס עלי
אני רוצה להיות ישיר. הם נועצים בי חשדות בכל זמן של היום על
ספק היותי מוחשי ואני בשר ודם שותה מים מידי יום כדי שלא
אתייבש. אתם שותים קפה ולא מצליחים להתעורר. הרצונות שלי
הפסיקו לשלוט בי, אני מוותר על זכויות הרכש שלי ומוכר את כל
המניות. אני מוכן להישרף ולחרוך את עורי רק כדי להזכיר לעצמי
שאני זמני. ואת , מה את רוצה באמת? חשבת על כל מה שעברת? האם
העלית בדעתך שאולי אין עוד כלום מלבדך? את חייה בעומק של אשליה
ולא מתפכחת. עוד נסיעה ועוד ריצה ועוד צעד מהיר אחד קטן שימנע
איחור גדול. האמנם לשם את ממהרת? את לא יודעת שמה שאת עושה הוא
מה שבאמת עושה את ההבדל, ואך ורק הוא. החיפוש שלך חייב להסתיים
מיד ומהיום את חייבת להתחיל לגלות. התגלות קטנה של בועות קטנות
של קצף על קצה מברשת השיניים בבוקר יפתחו בפנייך עולם ומלואו
של הבנות על עצמך. מי את ולאן רצית ללכת כל הזמן. כאן אנשים
נאלצים מעצם טבעיותם הממשית לחשוף את עצמם, ללא עכבות מצד
מחשבות על חברה עוינת. אני הפסקתי להיות קומיקאי שמתכחש לתסכול
שלו בעזרת בדיחות והתחלתי להיות קומיקאי עצוב שמביא לאנשים את
עצבותו בצורה המצחיקה ביותר. כמו צ'ארלי צ'אפלין.