עוד מבעבר חזו עיני בטובות שבנשים
טעמתי טעמם של חיים מגבירות ומצעירות
אך טרם פגשתי בזו האחת
שאת מחלפות מחשבתה יודעת
להשקיע באותיות דפוס מנוכרות
אצבעותי גיששו לקראתך
ונתקלו במחיצת זכוכית קרה
את כל ריגושי התמים היחיד
ספג מסך של מערבולות וחשמל
טלטולי העזים מחלון לרעהו
הביאוני לתחושת חוסר אונים
ובלבול גדול תפס את מקום
רצוני לראותך.
עודני שקוע בשרעפי האתמול

אכן זמנים מודרניים כבסרטו של צ'פלין
ועמם טעמים מודרניים האם טובים הם
או רעים?
והבלבול כמה גדול הוא לכל הכיוונים
והמראה,
האם מראה עיניים טוב ממשמע אזניים ולהיפך?
הנשמות תאומות אנו וחלקנו חיים בעבר
או נשמות תועות אנו בעתיד הזה המסורבל?
תהיות רבות עולות ותשובות להן אין
מחפשת אותך מבעד למילים,
הגורמות לשנינו חוסר אונים?!
לראותך...