אני פתאום מרגישה ריקה
כאילו הוציאו ממני את כל האוויר
כל גופי נשנק ונחנק בתקווה
לעוד נשימה עגומה

כאילו נלקח לי כל תוכי
ונותרתי חלולה
או אולי התרגלתי לתחושה
הממלאה כל פינה

עכשיו בודדת ניצבתי
אל מול העולם הקר מנוכר
שאינו מבטיח שום דבר טוב יותר
משהשארתי הרחק

אולי התרגלתי לקיום הרגש הזה
לתחושת החום והבילבול
אולי התרגלתי למגע
לתחושת הרוך ופעימות הלב

כעת רק מעין ריקנות חלולה נותרת
והרבה מאוד כמיהה
צורך בנתינה של כל מה שאני
ואני כל כך הרבה
או שמא מעט?

מואסת אני בציפייה הדרוכה
משתחררת לרגע קט
אך חוזרת להיות בודדה
כשיגרת חיים
כמה שונה זה היה מלפני?
או שמא רק זכרונותי מתעתעים בי?