1.
א: "הורדתי את המכנסיים והתכרבלתי בשמיכה, למה אנשים אחרים
צריכים בכלל לחיות לפעמים? אני יודע שאני אנוכי כרגע כי כל רגע
אני משהו אחר, ואמר לי איזה דוס אחד שאתה יכול לחיות רק רגע
אחד אז מה שווה לחשוב על העבר או על העתיד, צריך לחשוב בשביל
עכשיו. הייתי רוצה להמציא בן אדם שחי בשני רגעים בו זמנית, אבל
עכשיו אני אתחיל לפלצף לכם- ואתם יודעים שזה אסור במדינה הזאת,
אסור להיות חכם ואסור להסביר דברים.
אמא ואבא היקרים, ישנים עכשיו למעלה, אבא חזר מישיבה בעבודה
ואמא עייפה נורא ומחר קמה ב-5 ואני שוכב על מיטה בלי מכנסיים
ומפלצף.
אני זוכר רגעים כאלו תמיד, תקופות שלמות שאתה מאמין במשהו אחד
עד שזה פשוט נמחק, ואתה תוהה אם גיל ההתבגרות הזה יגמור לך את
כל החדשנות. אני עכשיו מאמין באמונה שלמה שאני אידיוט ושיש אל
שמנסה לעזור לי להוציא את עצמי מהבוץ הזה ולחשוב שאני באמת
עושה משהו, שאני לא אידיוט, שיש לי חיים."

2.
בוקר
אמא: "נורה התקשרה ואמרה שהיום אתה נוסע באוטובוס כי היא לא
יכולה להסיע"
א: "מה מה מה תחזרי על כל המשפט מהתחלה"
אמא: "אתה נוסע באוטובוס"
א: "עוד פעם הפארשים האלה, למה את לא מקשיבה לי כבר? אני שונא
אותם ולא רוצה לנסוע איתם"
אמא: "אתה יודע שככה זה בחיים, חייבים לסבול ולעשות דברים שלא
תמיד אוהבים"
א: "אמא בחייאת אמק נו אני רוצה קצת ליהנות בחיים ואני לא מבקש
הרבה, בסך הכל שאני אסע לבד לבצפר"
אמא: "אל תגיד לי בחייאת אמק, משפחה זה תא חשוב ואנחנו מגינים
אחד על השני, ואתה ככה תוקף את כל המשפחה שלך ובעצם תוקף את
עצמך, אתה מחליש את עצמך. הכנתי לך שתי ביצים בוא תאכל"
א: "אמא עומר אמר לי אתמול שאסור לאכול ביצים, זה מעלה לי רמת
הכולסטרול פי 3 מהכמות התצרוכת היומית, הצהוב הזה זה רעל"
אמא: "זה שעומר הוא מדריך ספורט זה לא אומר שהוא יודע מה הוא
אומר, שב ישר שלא יהיה לך גב עקום"
א: "טוב טוב אוףף... אני חוזר היום באוטובוס"
אמא: "תשמע, יש מצב בטחוני קשה עכשיו, אתה לא לנסוע באוטובוס
ככה, זה מסוכן. אז נכון שזה אוטובוס אזורי ולא תוך-עירוני, אבל
זה לא מעניין את המחבל"
א: "אני אתאם עם המחבל שיעלה לאוטובוס של ארבע חמישים וחמש
ואני אעלה על האוטובוס של ארבע ועשרים בסיידר?"

3.
בית ספר
א: "מה המצב שירן"
שירן: "הכל אחלה אחי מה קורה"
א: "יכונו ג'יד ג'ידאן"
שירן: "די כבר עם זה פששששששש"
א: "די כבר עם הפששששששים שלך יא מכור"
שירן: "אתה מכור לערבית"
א: "יאללה אתה מכור  לפששששששש ופששששששש זה דבר יותר מעצבן
מערבית, ערבית חצי מהעולם מדבר"
שירן: "רואים שיש לנו עולם מטומטם"
א: "טוב יאללה אני הולך אין פה כלום"


4.
עירית: "א... מה המצב???"
א: "סתם עייף, לפחות גמרתי ביום שבת את העבודה בתנ"ך, אני לא
מבין למה צריך ללמוד את ספר שמואל ב' הזה ארבעים פעם"
עירית: "תגיד תודה שאתה לומד עם אפי, למה אני לומדת עם גילה,
וגילה הזאת מכשפה כזאת- (חיקוי מורה מכשפה) "יוסף הצדיק גילה
את חלומותיו של פרעה המלך וכך נהיה גורלו של העם היהודי יותר
טוב", למה תמיד כל דבר שהיא אומרת חייב לעשות טוב לעם
היהודי??? "הלכתי אתמול לקנות מטרנה לתינוק שלי וכך נהיה גורלו
של העם היהודי יותר טוב"
א: "הלכתי אתמול לדפוק לאירנה בתחת והמצב של העם היהודי נהיה
יותר טוב"
עירית: "אני רואה שאתה ואירנה צמד משמיים"
א: "כבר דיברנו על אירנה הרבה פעמים, ואירנה כל מילה שניה
שתגידי לה, היא ישר תגיד לך שאת מניאקית בת זונה מקללת- וזה לא
כלום, את לא יודעת איך קשה להיות ידיד של הבן אדם הזה, היא
משגעת את ההורים שלה שנים ואז מתפלאת שלא מרשים לה כל מיני
דברים וצועקים עליה ואז אני צריך לסבול כמה שהיא בוכה לי שאין
לי יחסים טובים עם אמא ואבא, יענו אני איזה ורדה רזיאל ז'קונט,
וזה כלום למה כמו שאלוהים ואדוניי זה אותו דבר, ככה היא ועזית-

אמנם אחת לבנה כמו ירח ואחת סתם אשכנזיה דברנית, כל אחת
והאמונה בעליונות שלהן, שהן הכי הכי חכמות בעולם, אבל אסור להן
להתפרק אף פעם, והן הכי חכמות שיש."
עירית: "עזוב אותך, הייתי בצופים אתמול ואתה יודע שאני בצוות
מזנון עם ליאור ושי וכל הילדים הקטנים שם צוחקים על איך שאני
נראית, כאילו שהמפגרים האלה בכלל יודעים משהו מהחיים שלהם- יש
לנו ביום שבת יום דרגה ואני צריכה לקנות מצרכים כדי שהם יוכלו
להכין כל הבישולים שלהם, העיקר אני נהנית"
א: "את יודעת שאני לא משהו FAN  של הצופים, אבל העיקר שאת
נהנית, ENJOY"
עירית: "העיקר שתהיה שם אורסולה"
א: "את מתכוונת מלונית"
עירית: "כן, מלונית, אני מנסה להיגמל מהשם הזה, יש לה ציצים
בערך פי 4 משלי, ושלי לא רעים בכלל, אבל ככה זה, קשה להיגמל
מהבן אדם הזה למרות שאני יודעת שאין לי סיכוי איתה, היא לא
יוצאת עם בנות, היא לא יוצאת עם אף אחד, כל החיים שלה זה
הצופים, היא לוקחת קלסרים שלמים של הצופים וממיינת בבית,
המשפחה הנערצת עליה זאת משפחת צלופחי, המשפחה של יו"ר הצופים
בירושלים"
א: "בטח שמשון צלופחי מקבל כאלה פרוטקציות שם"
עירית: "תראה שמשון בצוות מחסן, זה הצוות הכי הכי טוב, ואני
תקועה עם ליאור ושי היצורים האלה בצוות מזנון"
א: "מי קונה בכלל ממכם? יש בשביל זה קיוסקים לא?"
עירית: "קונים קונים אל תדאג"
א: "רציתי להראות לך עוד שיר שכתבתי עלייך"
עירית: "תראה, אתה יודע וחבל לי עלייך אבל זה ילך, אני לא
אוהבת בנים"
א: "תסתכלי"

5.
מקום אחר
אירנה: "א... בוא בבקשה, קר ליי... אני צמאה..."
א: "הלחנתי אתמול שלושה שירים אז יש לי מצב רוח טוב, מה קורה
איתך"
אירנה: "כתבתי אתמול סיפור חדש, שמח יחסית"
א: "כמה איברים נקטעים? רק אחד? כמה מגעים מיניים יש?"
אירנה: "א..."
א: "שלום אני אירנה, סופרת בחסד עליון, תאוותו של כל גבר(מבליט
שדיים דימיוניים), לבנה ובעלת עופרים מקפצים, אינטיליגנטית
ונאורה- מספר הטלפון שלי הוא... 5346..."
אירנה: "א שתוק. אתה מעצבן אותי, אני נורא נורא עייפה עכשיו,
חזרתי אתמול הביתה מאריאלה, ואמא שלי התחילה לצעוק עליי פתאום
כאילו אני כזאת ילדה אנוכית שחושבת רק על עצמה כל הזמן וכל מה
שמעניין אותי זה עצמי"
א: "אני לא מכיר אותה ואותך מספיק טוב בשביל להגיד על זה
משהו"
אירנה: "ולא רק זה, דודו כל הזמן מתייחס אליי כמו זבל, ואני לא
מבינה איך זה יכול להיות שהוא מתנהג ככה אחרי שהוא אמר שהזמן
שלו איתי היה הזמן הכי טוב בעולם"
א: "נו... אז אולי...."
אירנה: "נו א... איזה טמבל אתה לא מבין? זה אומר שהוא אף פעם
לא אהב אותי באמת וסתם ניצל אותי בשביל הנגיעות"
א: "אוי נו... הוא לא כזה מניאק"
אירנה: "אתה לא מספר לו על זה שום דבר, לא כמו מה שהיה עם
הציצים"
א: "אז בסדר, אבל סך הכל אמרתי לו את האמת"
אירנה: "יופי לי, את האמת שאמרתי לך לא לספר, וחוץ מזה אמרתי
את זה בכלליות על כל הבנות את הקטע עם הציצים, זה לא נוגע
לגביי"
א: "יופי, עכשיו אני אדע לאן לא לבהות"(נשען לה על הברכיים,
יושב לידה)
אירנה: "אווווהההההההוווו, א, אני הגעתי למסקנה שאתה נמשך
לדמויות נשיות חזקות בחייך, כמוני, בתור דמויות אמהיות"
א: "בדיוק, אני סך הכל אוהב את הרגליים שלך, הן נוחות, נעימות
ורכות, מצע נפלא בשביל הראש שלי
(ליאת מגיעה), ליאת בואי תשבי רגע תקשיבי לתיאוריה החדשה של
אירנה-"
ליאת: "עוד פעם חחחח, נו קדימה. (מגחכת)
אירנה: "אני הגעתי למסקנה שא נמשך לדמויות נשיות חזקות בחייו,
כמוני"
א: "ליאת יותר חזקה ממך, ליאת תרביצי לה"
אירנה: "הוא נמשך אליי בצורה אמהית, הוא אוהב להרגיש
עוברי(UBARI) לידי וזה כדי שיוכל לעזוב את כל הטראומות של
החיים העכשיויים שלו, שהתבטלה לו הצגה שהוא עבד עליה חמישה
חודשים ועכשיו הוא מקנא בקבוצת תיאטרון שכן מציגים ולחזור
לתמימות המתוקה שאפפה אותו ברחם"
דניאלה מגיעה וקוראת לליאת: "תעזרי לי לדבר עם צבי בקשר לעבודה
בהיסטוריה, אני חייבת לשכנע אותו שהייתי חולה באנגינה" (ליאת
ודניאלה הולכות)
אירנה: "היה כל כך טוב אתמול במפגש של הכתיבה, נתנו לנו חלון
ואמרו לנו לכתוב ולצייר איך אנחנו רואים את החלון הפרטי שלנו,
הישראלה הזאת כל כך נחמדה וחכמה...."
א: "יפה יפה"
אירנה: "ואחר כך פגשתי שם איזה אחד שהסתבר שהוא גם מירושלים
ופתאום אני קולט שהוא לומד בכיתה י"א בבצפר שלנו"
א: "איזה יופי, הזדיינתם?"
אירנה: "כן, ואז שלחנו לך את הקלטת בדואר"
א: "תדעי לך שאת אמורה להגיד שלחתי, כי את שלשלת את הקלטת
לתיבת הדואר הצהובה"
אירנה: "זאת היתה תיבת דואר אדומה"
א: "אבל אמרת שזה היה בתל אביב"
אירנה: "א תשתוק היא הייתה אדומה. נראה לי זה עדיין נובע מזה
שאתה חושב שישראלה בת זונה כי הם לא קיבלו את עירית"
א: "זה נכון אבל העיקר שאת נהנית"
אירנה: "אתה לא יכול להמשיך לחשוב שהם בני זונה ותוך כדי זה
להגיד לי שמה הם עושים זה יפה, זה צבוע"
א: "אני צבוע, אל תגעי בי, צבע לבן טרי"
אירנה: "מה לעשות שהם פשוט לא אהבו את הסגנון שלה"
א: "אירנה, תחליטי, או שאני אהיה מאופק וצבוע או שאני אשפוך
עלייך עכשיו כד שמן רותח עם כל מה שאני חושב על כל העולם."
אירנה: "קדימה תשפוך, מספיק אמא שלי לא תשאל אותי אפילו מאיפה
הכוויות"

6.
מקום אחר
א: "נואל אני מחרים אותך לשעה הבאה"
נואל: "היפי היפי איזה כיף לי להיות מוחרמת, הפעם גמרתי את
העבודה בהיסטוריה בשביל נפוליאון, אז יש לי זמן אלייך"
א: "רציתי להגיד לך שיש פה כמה דברים שמגעילים אותי נורא."
נואל: "מה עכשיו? הציצים של שירה בזוית הלא נכונה? בעייה
לשונית קשה בשפה הערבית?"
א: "לא האמת היא שרציתי לדבר איתך על קריירת הדוגמנות שלך,
BEWARE רנה רסלאן."
נואל: "בטוח שאתה לא רוצה לדבר על הציצים של שירה?"
א: "טוב אם את מתעקשת, עזבי אמרתי לך- טוב שיש אותך שאפשר
לזיין לך את המוח ולהגיד שככה אני מתקשר עם הצד השני, כדי
להוכיח לכל הנדבים למיניהם שלערבים לרוב אין זנב או סנפיר. אני
לא מבין איך אנשים כמו נדב חיים בכלל, מאיפה בא כל הרוע הזה,
כל הקיצוניים בכל הצדדים דופקים את כולם"
נואל: "תבין, גם היהודים וגם הערבים לא רוצים שלום כי אז הם
יתבוללו אחד בשני, ואסור שזה יקרה כי הם כולם עמי סגולה."
א: "תראי לפחות אנחנו יכולים לשיר בלוז, כל האנשים הנורמלים
שתקועים באמצע, אנשים כמוני שימצאו אהבה אמיתית בערך ביום
שיהיה שלום אמת עם הערבים, כי אנחנו רק נדפקים מכל הרצח והדם
ששופכים הקיצוניים"
נואל: "הייתי שרה איתך בלוז, אבל אני יותר טובה בכתיבה יצירתית
מאשר בשירה, ואם כבר מדברים על שירה, נראה לי שהיא תוכל להיות
זמרת ליווי בשיר בלוז שתכתוב על המצב במדינה"
א: "לעומת הקול שלה יחשבו שאני בת, אורון הזה מזיין לי חצי שעה
כמה שהיא נראית כמו סוס ושאין לה בכלל מבנה של בת וכו' וכו'
ואין לי כוח לנסוע עם אפסים כאלה לבצפר כל הזמן, אין לי כוח,
אין לי כוח, אני נועדתי לחיות, לא לשתוק"
נואל: "כמו לכל דבר בעולם הנחמד הזה, גם לבעייתך לא נראה לי
שיהיה פתרון בזמן הקרוב לפחות"
א: "יהיה לה פתרון, ודרך אגב את יודעת שהגעתי למסקנה מה
המשמעות של השם בלה, של המורה המפחידה הזאת, המשמעות העברית
שהמצאתי לזה היא "בלי-אלוהים"- בלי-היי"
נואל: "די די כבר לבכות, כל המשפחה שלי עורכי דין מושחתים ואני
רוצה להיות רופאה"
א: "האמת היא שזה נראה לי העינוי הכי גדול לערביה- לבלות שעה
במחיצתי על דשא של אוניברסיטה כדי להפוך לרופאה, אני יודע שאני
קצת מכליל, אבל למה כל הערביות שאני מכיר(שתיים) רוצות להיות
רופאות"
נואל: "כי גם אבא שלי וגם אבא של ג'מילה רופאים"
א: "אבא של אורון מושחת, אפשר להבין למה הוא כזה חרא של בן
אדם"
נואל: "טוב מה אתה רוצה מהבן אדם, בלי קשר בכלל לאבא שלו הוא
גזען חסר חברים שחושב את עצמו, אז מה זה בכלל קשור לאבא שלו,
למרות שברור שיש קשר"
א: "אני אידיוט, עזבי"

7.
מקום אחר הפסקה אחרת
עירית: "וואי אני נשברת מההצגה הזאת, די אני תקועה עם הקבוצה
הכי פלצנית בעולם, הם לא אמרו לי בחיים שלהם מילה אחת טובה,
כולם מעריצים את יוחאי, הוא סטנדאפיסט קטן וכולם יורדים על
שאלתיאלה מאחורי הגב, והכי הכי מגעילה אותי זאת עדנה שמשחקת את
המופקרת, שמדברת כמו פרחה חסרת מוח במציאות. נואל הזאת עוד
איכשהו סבירה, אבל גם לה תמיד יש ביקורת וזה כל כך מעצבן, ואני
מפחדת להגיד עליהם משהו רע כי אז גם תידפק לנו ההצגה וגם כולם
יעלו עליי שם ביחד. עדנה ולוטן שתי המניאקיות האלה כל הזמן רק
יורדות על אנשים מאחורי הגב."
א: "אני לא ידעתי שלוטן כל כך מניאקית, אבל ברור שעדנה "א אתה
ילד יצור ועם הגישה הזאת לא ישארו לך חברים בכלל"- מי צריך
חברים כמוך יא דבה מכוערת עלק יפה, נראית כמו התחת שלי רק יותר
מחוצ'קן כזאת כלבה."
עירית: "איכשהו אני אעבור את זה, חבל שאתה לא הולך לתיאטרון גם
שנה הבאה"
א: "עזבי, אני הולך למוזיקה, אני בסוף אעלה על במה אל תדאגי,
אני מקנא בך כל שיש לך הצגה ושאת מקבלת כל כך הרבה קרדיט ולי
ביטלו את ההצגה."
עירית: "מלונית גם תהיה שם בהצגה, אני מקווה שאני לא אתפקע
באמצע"
א: "תפגישי אותי איתה, מעניין אותי לראות באמת את המימדים של
המלונים האלה, או שמא עליי להגיד אבטיחים"
עירית: "אתה זוכר בקומזיץ ל"ג בעומר שאילתרנו כשקפאנו בקור על
כוכבים? זה היה ממש שווה"
א: "כן זה היה אלתור ממש טוב, אבל איך שלפני זה התחלת לצעוק
ולקלל את ישראלה ישר מול אירנה, זה היה משחרר אני איתך אני
חושב שאת צודקת מאה אחוז. את כותבת פי אלף יותר טוב מאירנה,
ואת גם כותבת יותר זמן ממנה ועם פחות איברים נקטעים ובשפה יותר
ציורית"
עירית: "גם אתה כותב לא רע"
א: "אחרי שאתה כותב 20 שנה ומשוויץ על זה כל הזמן אתה כבר
מפסיק להיות איכפתי כל כך לגבי הכתיבה ולכן לא איכפת לי אם
יוצא לי איזה שיר חסר משמעות על איך נוצרו השמיים, וזה בדיוק
ההבדל ביני לאירנה, על כל דבר היא צריכה לחשוב ולתכנן שנה
מראש, ואם יוצא לה איזה שיר או סיפור לא משהו אז היא ישר מוחקת
אותו ולא משנה מה קורה, אמרתי לה שתכתוב משהו גרוע, אז היא
התחילה לצעוק עליי ולהגיד לי שאני מטומטם, ושכתיבה זה דבר חשוב
נורא ואסור שיצא משהו רע, ואם כן יוצא אז חייבים לשרוף את
הנייר."
עירית: "זה כל כך לא הוגן"
א: "את יודעת שאני אידיוט ושאני לא יודע לעודד, אבל בטח יש עוד
מקומות אחרים שמפתחים את הכתיבה, וחוץ מזה לדעתי הכתיבה שלך
בכלל לא צריכה שיפור, את כותבת מעולה גם בלי שיעשו לך כל מיני
סדנאות, העיקר בכתיבה זה להאמין בעצמך. את יודעת כמה דברים
דפוקים כתבתי(כמו זה) ולא שרפתי אותם- יום אחד אחרי איזה חצי
שנה פתאום אני מבין איך שהדבר הזה שכתבתי שנראה כל כך מפגר
פתאום נראה לי מעולה וגאוני ואז אני מלחין אותו או מראה אותו
לאנשים."
עירית: "חבל שרק אתה חושב ככה"
א: "אף אחד לא חושב כמוני, תשאלי את כל האנשים שכותבים בשכבה
ותראי"
עירית: "טוב אני חייבת לחזור לחזרות"
א: "טוב אז תביאי חיבוק"
הם מתחבקים חיבוק חזק.

8.
א, אורון ויניב במונית בדרך הביתה:
אורון: "ראית את אירנה הזאת איך היא משחקת אותה כוסית, סתם
מלאת שומנים עם פרצוף מגעיל"
יניב: "שתוק שתוק שלא נעליב את א"
אורון: "עזוב אותה אתה יודע מה, איך חלי המטומטמת הזאת
יאללה... המורה שלנו מסבירה לנו שעה מה זה פונקציה ריבועית ואז
המפגרת הזאת שואלת "זה חיובי או שלילי"(מחקה אותה בקול של
מטומטמת)"
יניב: "אז מה, אתה יודע מה ליאור עשה היום? הוא שבר את החלון
של החדר של המנהלת"
אורון: "איזה ילד ערבי מחבל פלסטיני, זוכר שהיינו בקומזיץ ואז
היא מכיתה י אמרה עליו שהוא פלסטיני אחרי שהוא פוצץ שם בטעות
איזה בקבוק של חומר הבערת פחם"
יניב: "אז מה היית בשיעור היסטוריה כשיוחנן התחיל להגיד שצריך
למחוק את כל הפלסטינים ונואל התחילה שם לצעוק ולבכות"
אורון: "מה היא משחקת אותה? בטח אח שלה חבר בחמאס שהיא משחקת
אותה ילדה טובה"
א: "אתה יודע איזה משפחה עשירה יש לה"
אורון: "יותר כסף לקנות חומר נפץ"
יניב: "אתה יודע שאני בכלל לא מדבר עכשיו עם ג'מילה בגלל מה
שהיא אמרה על זכות השיבה"
אורון: "גם אני, אבל זה לא נעים לי לא לענות לה כי היא כל הזמן
בכוונה מנסה לשאול אותי שאלות וכאלה דברים. איך מרג' הזאתי,
איזה רוסיה מעצבנת, אף אחד לא רוצה להתקרב אליה אפילו"
יניב: "מה יש לך ממנה"
אורון: "אתה איך אני שונא אותה? היא אמרה לאילנית שאני צוחק
עליה וזה בכלל לא נכון, סך הכל אמרתי לה שהחולצה שלה הייתה
הפוכה, אז היה הסתכלה וראתה שאני צודק, כי היא בקושי יודעת
עברית אז היא נעלבה מזה ואמרה לאילנית, עכשיו אילנית הזאת
אומרת שאני משליט טרור בשכבה, היא עם כל השטויות שלה"
יניב : "אתה יודע איזה פלצוף תקעה לנו עזית היום בשיעור ספרות?
חצי שעה היא התחילה להרשים את המורה על איזה 38 ספרים שהיא
קראה ביומיים האחרונים"
אורון:  "איך אני שונא אותה, כל שיעור רבה עם מורה אחר, כזאת
פלצפנית."
א: "טוב אני יורד ביי"
יניב: "ביי"

9.
מקום אחר:
עם הגיטרה
א: "הנה הלחנתי לי עוד איזה שיר- אקורד נחמד BMAJ7(מנגן), ושוב
אני טמבל, כי כל מה שאני עושה לא מצליח, והנה עכשיו אהבתי את
עירית ואני עדיין לא מצליח להיגמל ממנה, אולי היא באמת בן אדם
יותר טוב מכל האהבות החד-צדדיות שהיו לי קודם, אבל אני מרגיע
את עצמי בשיר הזה ואני אומר לעצמי שבסוף גם בעירית אני אגלה
כמה מגרעות, וזה נורא קשה למצוא מגרעות באנשים כמוה.
הגעתי למסקנה שדווקא האנשים שלא מתרועעים, ואלה שלא משחקים
אותה פריקים ועמוקים, הם האנשים העמוקים באמת, לא כמו ישראלה
ולא כמו מיקי ולא כמו נואל וכמובן שלא כמו אירנה או כפילתה
האשכנזית הסתמית, עזית. ולכן אני מעריך את עירית יותר מכל
האנשים ברשימה הזאת, כי היא יותר עמוקה מהם בלי בכלל לשים לב,
נהיה מאוחר יש מחר איזה שיעור תנ"ך נוסף, ואולי אני אקנה לי
איזה גיטרה בס עוד איזה חודש. ונכון שביטלו לי את ההצגה אבל
אני לא אוותר ואם יהיה צריך אני אעלה בכוח על הבמה ואני אשים
את הזין הגדול על כל האורונים והיניבים שכל מה שהם יודעים זה
רק להגיד דברים כמו אפסים מזדיינים. קשה לחיות בעולם שאתה לא
מסכים בו עם אף אחד, אבל נראה לי שעירית זה הבן אדם שאני הכי
פחות לא מסכים איתו. אמא שלי הזאתי, סיפרתי לה שהצגנו הצגה על
חמישה ילדים, מטרייה אחת וגשם, וילדה אחת נכנסת להריון ומספרת
לאביה שהוא היה אני, וכל מה שמעניין אותה זה להגיד לי שזה מצב
מאוד מסוכן ושצריך לעבור וועדה כדי לעשות הפלה ושזה לא כזה
פשוט וזול, אז בכלל התעצבנתי מכל העסק.(שם את הגיטרה בצד
ומוריד את המכנסיים). אז הורדתי את המכנסיים והתכרבלתי בשמיכה,
למה אנשים אחרים צריכים בכלל לחיות לפעמים? אני יודע שאני
אנוכי כרגע כי כל רגע אני מישהו אחר, ואמר לי איזה דוס אחד
שאתה יכול לחיות רק רגע אחד אז מה שווה לחשוב על העבר או על
העתיד, צריך לחשוב בשביל עכשיו. הייתי רוצה להסביר לדוס הזה
שהוא טועה בכל מיני דברים ושאלוהים גדול, אבל אלוהים לא רק שלו
ושאתה לא צריך להיות מתנשא וגזען(הרי אתה מאמין שאתה עם סגולה
עליון מכולם) כדי להאמין ולהיות טוב לב, אבל עכשיו אני אתחיל
לפלצף לכם- ואתם יודעים שזה אסור במדינה הזאת, אסור להיות חכם
ואסור להסביר דברים.
אמא ואבא היקרים, ישנים עכשיו למעלה, אבא חזר מישיבה בעבודה
ואמא עייפה נורא ומחר קמה ב-5 ואני שוכב על מיטה בלי מכנסיים
ומפלצף. אני זוכר רגעים כאלו תמיד, תקופות שלמות שאתה מאמין
במשהו אחד עד שזה פשוט נמחק, ואתה תוהה אם גיל ההתבגרות הזה
יגמור לך את כל החדשנות. אני עכשיו מאמין באמונה שלמה שאני
אידיוט ושיש אל שמנסה לעזור לי להוציא את עצמי מהבוץ הזה
ולחשוב שאני באמת עושה משהו, שאני לא אידיוט, שיש לי חיים."