בגלל הכאב שבכיתי, כשקרעת ממני כל פיסת חיבה
כשהותרת אותי בודדה, עזובה, ובוכייה
ללא החיוך שאליו התרגלתי וללא הדאגה שממנה ינקתי ימים
סבלתי כמו שלא סבלתי מימי, בכיתי כמו שלא בכיתי כל שנותיי
ולא ידעתי אם יהיה המשך ואיך עוברים את זה.
התרסקתי אל תוך הדממה שלי.
כשעזבת אותי ידעתי שהכל ישתנה, רציתי לקום על רגליי, רציתי
להיות אחרת, אבל נשארתי אותה ילדה חלשה שרצתה דמות חזקה
בחייה,
שרצתה רק מישהו אחד שיגן, שלא יעזוב כמו כולם.
אז אחרי שנתת ונתת הרבה לקחת הכל
ולא קמתי ולא רציתי לנשום וכאב לי גם כשישנתי וידעתי, כל כך
ידעתי
שהבכי הזה הוא לא רק בגללך
אתה גרמת לי להתמודד עם הפחד הכי גדול שלי
אתה נטעת בי בדידות. |
