ריח הורדים עולה באפי כל פעם שאני חושב על סבתא.
לי הייתה רק סבתא אחת בחיים, סבתא נעמי, כלומר יש לי שתי
סבתות, סבתא עליזה וסבתא נעמי. את סבתא עליזה ראיתי רק
בתמונות, כי היא מתה לפני שאני נולדתי, כך שבאופן אישי אני
מכיר רק סבתא אחת, בגלל זה כל בני הדודים שלי קראו לסבתא ,
סבתא נעמי, כדי שלא יתבלבלו, אנחנו קראנו לסבתא, סבתא כי הייתה
רק סבתא אחת שאפשר לבקר ממש.
היום גם סבתא נעמי כבר מתה.
כל החיים גרתי ליד סבתא, סבתא וסבא גרו בבית גדול ליד הבית של
אבא ואמא שלי, שגם הוא היה פעם של סבא וסבתא.
לפני שהיינו הולכים לסבתא לא היינו אומרים, אני הולך לסבתא
וסבא , הינו אוצרים, אני למעלה או אני עולה למעלה.
הייתה הרגשה שכאילו אנחנו עולים מדרגה רוחנית או משהו כזה.
סבתא הייתה אישה מיוחדת. היא אהבה אותנו ודאגה לנו וטפלה בנו
כאילו לא היינו נכדים אלא נסיכים.
כשהיינו נשארים לישון אצלה הייתה מרדימה אותנו בסיפורים על
שלמה המלך ועל ניסים שונים ומשונים. כשהיינו באים לישון אצל
סבתא היא הייתה עובדת כל כך קשה כדי שיהיו לנו נעים ובגלל זה
סבתא הייתה כל כך עייפה, ואנחנו לא רצינו ללכת לישון אז סבתא
הייתה אומרת, טוב עכשיו נגיד שמע ישראל ואחרי כן אסור לדבר
וחייבים לישון וזה היה עובד כי אם אסור לדבר נרדמים בצ'יק
צ'אק, עד היום אני אומר שמע שעל המיטה רק כשאני מפחד או לא
מצליח להירדם.
חוץ מסבתא שהייתה מאד כיף, היו לסבתא עוד כמה דברים מעניינים.
היו לסבתא מרפסות, מזווה, ארון בחדר של ברוך (שהוא דוד שלי),
הארון של הסלון, והספה שאני לא זוכר איך קראו לה חוץ מהספה,
פעם מצאתי שם אוצר, אמיתי, היה שם המון דולרים, חשבתי שאני
הילד הכי מאושר בעולם ושמצאתי המון כסף כמו בסיפור על האוצר
שבכיסא, הראתי את זה לסבתא בשמחה אבל פניה ספרו לי שהפעם
חיטטתי קצת יותר מדי, בכל אופן אתם צריכים להבין שבשבילי זה לא
היה סתם משחק אני מצאתי אוצרות אמיתיים, רק שלא תמיד הרשו לי
להשאיר אותם לעצמי.
לסבתא שלי היה גם חדר כביסה בגג , ולול.
חדר הכביסה של סבתא ובכלל הגג של סבתא היה פשוט מגרש משחקים
גדול, מלא בהפתעות ומלחמות,סבתא הייתה נמצאת שם הרבה, כשהייתי
מתעייף הייתי נכנס לחדר הכביסה, שם הייתה מכונת הכביסה של
"זוהר", היה שם כיור גדול וריח של אבקות כביסה, הייתי שותה
מהברז ומספר לסבתא על המלחמות, סבתא הייתה מקשיבה ומנתחת איתי
את המהלכים האסטרטגים הבאים. כשהייתה מסיימת את הכביסה הייתה
נותנת,כמעט תמיד, סיבה טובה לנסיגה או מכריזה על ניצחון וכך
היינו יורדים, אני, סבתא והכביסה לסלון, שם היינו ממשיכים לנתח
את הקרבות עד שהיינו נרגעים, רואים טלוויזה ומקפלים כביסה. גם
הריח הזה של אבקת הכביסה של סוד, זאת שהייתה קשה כמו אבן,
מחזיר אותי לגג, לסבתא ולמשחקים.
במזווה תמיד אפשר היה להתחבא במחבואים וגם אפשר היה להגיע למדף
השני, שהיה גבוה ולגנוב סוכריות "סוכר" או "תימניות" שזה אותו
דבר או את הסוכריות הלבנות, שמוצצים את כל המתוק שלהם בשנייה.
הי שם גם סיפולוקס ובלונים של סיפולוקס שסבתא אהבה "לפוצץ"
ולרוקן, וכשאנחנו היינו עושים את אותו הדבר בדיוק הייתה כועסת
עלינו ואוסרת עלינו להתנהג כמו ילדים קטנים.
במרפסת בחוץ לא היה הרבה חוץ מהמפתח שהיה בתוך החלון של החדר
של ברוך או שאפשר היה להיכנס דרך החלון של החדר של דבורה שתמיד
היה פתוח. חוץ מזה תמיד היינו אוכלים במרפסת בחוץ שבוע לפני
פסח כי כל הבית היה נקי (סבתא הייתה מתחילה לנקות לפסח איך שנר
אחרון של חנוכה היה נכבה).
המרפסת בפנים הייתה הסוכה שלנו, היה לה פתח בגג שהיו פותחים
בסוכות שמים עליו כפות תמרים ודודה דבורה הייתה מכינה את הסוכה
הכי יפה שיש לי בזכרון.
הארון שבחדר של ברוך היה ארון חום גדול, כל החליפות והבגדים של
סבא שלי היו שם, בתוך הארון היה ריח חזק של נפטלין.
מה שיותר היה מעניין בארון היו המגירות שהכילו כל טוב, מבשמים
דרך עניבות ומטבעות וכל אשר ילד יכול לקרוא לו אוצר, ךעניות
דעתי כילד, הרבה יותר טוב מדולרים.
הארון הכי מעניין היה בסלון, ארון חום מצועצע עם מראה בתוכו
ושתי דלתות גדולת בצדדים כשבמרכזו חלק תחתון שם היו כל הטליתות
של סבי וחלק עליון שם היו מסמכים וסיכות לכיפה והפנס של סבתא
ועוד ועוד. בארון הימני היו מדפים שם יכולנו למצוא את קופסת
התפירה של סבתא עם האצבעונים והמספרים הטובות של סבתא. היתה שם
גם חשבוניה. היו לארון בסלון גם
שתי מגירות תחתונות שקשה היה לפתוח, באחת היו משום מה גרבי
עבודה של סבא, מלא, מלא גרביים מכל הסוגים ובשנייה היו פריטים
מאד מעניינים, כמו גלויות שונות של הדודים שלי וסיכות של מלחמה
שמאד עניינו אותי, כל פעם שהייתי מגיעה  למגירה הזאת סבתא
הייתה כועסת ואוסרת עליי לשחק בארון, כך שלמגירה הזאת נמנעתי
מלגשת.
אבל החלק השמאלי של הארון היה הנעים ביותר, לעיתים קופסת
התפירה הייתה נמצאת דווקא בו, איני זוכר את כל תכולת הארון אך
החשוב מכל נמצא בו, בחלקו העליון נמצאו הכלים של סבתא אני לא
זוכר איך קוראים להם אך הם מלאים המי וורדים, הריח הזה מלווה
את כל ילדותי, מרגיע אותי ומחזירני למחוזות אבודים של ילדות
מלאת אושר ומשחקים ולסבתא שאהבה אותי ופינקה אותי ואני לא
ידעתי להעריך.
בבגרותי גילתי את סממני המשפחה שלימים למדתי שאינה מאוחדת וגם
אני מתוך נוף ילדותי מתוך התבגרותי המבולבלת ומתוך כמה נקודות
שעד היום כואבות לי, מתוך שהייתי הם, סבי וסבתי, גדעתי את
האהבה מוקדם מדי.
עם מות סבי הבנתי שהעקשנות והכח לא תמיד מנצחים ולא תמיד יש את
הזמן להגיד סליחה, סבתי נפטרה אחרי סבי, ניסיתי לתקן את המעוות
והצלחתי בקושי, סבתי עוד הספיקה להכיר את חברתי דאז ואשתי
לימים.
אני חושב שגם אשתי הצליחה להרגיש דרך המגע שלה עם סבתי,
בפגישות המעטות היו ודרך האהבה שהעבירה אליה כמה אהבה אותי
סבתי.
וגם אני אוהב אותה ונושא אותה איתי תמיד.
למרות הכעסים למרות המריבות הריח של סבתא הוא חלק ממני
לעולמים,
חלק טוב חלק שאני אוהב ואוהב תמיד.