|
קניתי חצאית אדומה
עם נקודות שחורות
וטול אדום
תפוח
מלמטה
שתצעק שאני כאן
עד שגם אני אשמע.
הלכתי ברחוב
זוקפת צוואר
וחזה
מנענעת ישבן
בייחוד כשחשבתי שעברו לידי
גברים.
מתחת לשדרת העצים
לא השתוחחתי
הנחתי להם להגביה ענף.
"אני עוברת כאן עכשיו,
אתם שומעים?",
זה החצאית שלי מודיעה בחשיבות.
כמו שחקנית קולנוע
משנות הארבעים
של המאה הקודמת.
זו שהיה לי בה בטחון עצמי
ומכנסי ג'ינס.
(04.10.2003) |
|
|
אין לי כבלים,
לא ראיתי חברים
או סיינפלד או
בברלי בחיים,
אין לי אף דיסק
של נירוונה
בבית, אין לי
ג'ינסים קרועים,
אני לא שם ג'ל,
לא אוכל טייק
אווי, ועדיין
אני בבמה חדשה.
מדהים, לא?
אד המתאבד |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.