|
קניתי חצאית אדומה
עם נקודות שחורות
וטול אדום
תפוח
מלמטה
שתצעק שאני כאן
עד שגם אני אשמע.
הלכתי ברחוב
זוקפת צוואר
וחזה
מנענעת ישבן
בייחוד כשחשבתי שעברו לידי
גברים.
מתחת לשדרת העצים
לא השתוחחתי
הנחתי להם להגביה ענף.
"אני עוברת כאן עכשיו,
אתם שומעים?",
זה החצאית שלי מודיעה בחשיבות.
כמו שחקנית קולנוע
משנות הארבעים
של המאה הקודמת.
זו שהיה לי בה בטחון עצמי
ומכנסי ג'ינס.
(04.10.2003) |
|
שלושה ימים אחרי
זה מגיעה לי
למשרד אחת,
אומרת שהיא
האחות של שירה,
ומבקשת שהמשרד
שלנו ישתמש
בסוכנות דוגמנות
שהיא עובדת בה.
אין לאנשים בושה
היום. חשבה תעשי
חינדלך נתקפל?
מה אנחנו
ילדים?
אפילו לא בלעה.
אבל מה, ציצים
יפים.
הקופירייטר של
אלוהים בשיחה
ליד הקולר לא עם
הלקוח, אלה עם
תקציבאי לא בכיר
שמטפל בלקוחות
אחרים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.