באה אלי
בטלטלת נעורים שהייתה בה, נשרפת
ודמע צורב על לחי חיוור צלקות
ונבוך המבט בעיניה, לחות בי כובשת -
באתי אליך חפה, בעקבות הקולות
כי אין מקריות בעולם - בשפתיה לוחשת -
וראיתי אותות כי יש בידך לי לתת
והיה בי מבט אל ידיה רכות, לי מגשת
מתת עלומים על טס ולא אבקש
באה אלי יפה עד כאב, נאצלת
חיוך עדין נמתח על שפתיים רכות
הושטתי יד לעצור, לא לתת לה לגשת
נמס מיופייה כים, באודם שקיעות
נעמדה למולי בדממה וכעת לא יודע
כי הפכה בתוכי מציאות, לערפל הוויות
ומושיט את ידי לעטוף, לא לפגוע
ורק מבט לה בוהה ועצוב
ושתיקות.
ואני קורא לה בשמה
ואינני יודע. |
