ערים תלויות.
אני קורא בשמה של נערה מרוחקת
אין בה שום דבר שיכול לרגש
(מצבור כלי חשמל בארון תרופות)
והיא לא תדע ולא תיתן לדעת
שהיא ריקה.
שקט!
השמש מתעתעת ב ---
אי נוחות סגולה
ואני הטורף
אם היית מישהו אחר
הצעדים היו גדולים.
בינתיים אני מחזיקה בחובי מלאך שמשקר, כנפיו מעוותות בתשוקה
אם היית מישהו אחר הצעדים היו צעדי ריצה.
בינתיים אני מחזיקה בחובי
אחו
לבאים אחרייך.
הייתי רוצה להיות זאת שתסתכל עליה ככה,
מרוכז, מלא תקווה, מחייך, שווה ערך
מחפש את מבטי בתוכך
מולך,
גדול אבל לא מתפשר.
ומשהו צועק לא ומשהו אחר אומר
תעזבי הכל ולכי איתו.
כמה קשה לקשור גורלות
כמה קשה לשקר.
אני יודע מה את מחפשת;
זה לא שלא תעלבי אם תמצאי
השמיים האלה, הם נופלים, וכל העולם מגיע אל קיצו.
זה לא שלא תירקי את מה שאת אוכלת;
הפה שלך לא מספיק גדול בשביל כל התזונה,
את תשבי כמו ילדה מתחננת
תחייכי ותשבי בפינה.
פינת הנזירים.
את לעולם לא תמצאי בינות העשב הכחלחל;
המדיטציה שלך אדומה ואת לא;
כל היום בחושך.
את
תתרחקי
לא שמעת אותי קורא
לא ראית מי רדף אחרייך
אל פינת הנזירים שלך.
נורמה.
את תשתי את הנס קפה מקופסא
את תשתי את הנס קפה
בפינת האחו עם הגמדים הנשברים
זה - המזל - שלך.
וגם אם אי פעם העמדת פנים.