|
הנה בוקר היום
באותה השעה של אתמול
ואותה הדרך הלוך
ואותה הדרך חזור.
לפעמים נדמה כי השנים
אינן בהכרח באות לקראתי
אלא בעצם,
מתכווצות לחודשים ולימים קטנים
שניתזים ממני כנסורת זמן.
פעם היה לי יותר במה להרהר
מאשר זיפים לגלח,
ואפילו לכיור היה לוקח
זמן ארוך יותר להתרוקן. |
|
|
חרגול, עורך
משנה ובועז רימר
טסים בכדור
פורח.
פתע מודיע
הטייס: עקב משקל
עודף אנו בסכנת
התרסקות, נא
היפטרו מחפצים
מיותרים.
חרגול משליך
סלוגן, ומסביר:
יש לי הרבה
כאלה.
עורך המשנה
אומר: יש גם
הרבה כמוני,
וקופץ החוצה.
בועז מביא נוגרה
לחרגול, משליך
גם אותו ואומר:
היה לי אחד יותר
מדי מאלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.