והוא יושב עצוב, לא מסתדר לו שהוא שם,
ושוב כותב שירים, אצלו בראש הכל נרשם.
על הבדידות, על החיים בלי משמעות,
והמציאות, שממתינה שהוא ימות.

והוא בוכה, כמעט חצי מליון דמעות,
כי גם לו מותר, לחיות בתוך תקופות רעות.
בלי אנשים, שיעזרו להתמודד,
הפתרון פשוט, אבל זה לא תמיד עובד.

הוא מתייאש... נמאס לו לחדש,
שיר שהוא כתב לפני חצי שנה
זאת אותה מנגינה, בתקופה קצת שונה,
לפעמים נראה שהוא

לא מתבייש... נמאס לו לבקש,
משהו שקיבל  לפני חצי דקה
עוד טיפה מתוקה, והיא עוד מחכה,
לפעמים נראה שהוא לא מתייאש.

בוא ותשב עצוב, לא יסתדר שאתה שם,
ושוב תכתוב שירים, הכל בראש עכשיו נרשם.
על הבדידות, שבאה אלף פעמים,
והמציאות, שהושפעה רק מסמים.

בוא ותבכה, כמעט חצי מליון דמעות,
כי גם לך מותר, לחיות בתוך תקופות רעות.
בלי אנשים, שיעזרו להתמודד,
הפתרון ברור, זה פשוט להתאבד.

אז תתייאש... נמאס כבר לחדש,
שיר שלא ניגנת כבר חצי שנה
זאת אותה מנגינה, בלילות בלי שינה,
לפעמים נראה שזה

כבר מתבקש... תמות מול חום של אש,
מוות שביקשת כבר בלי הפסקה
בטיפה מתוקה, והיא עוד מחכה,
ונראה שאין סיבה להתייאש.

והוא יושב עצוב, לא מסתדר לו שהוא שם...