ניקול עילם / גבולות |
מחוץ לחיים שלי
וכבר שפתייך הסדוקות
נמתחות לחיוך מריר
ושינייך חורקות
אתה נותן מבט מפוכח
בשגרה מתפוררת
בוחן אותי מבעד
לדמעות
רק שלי, לא שלך
הגבול השקוף
משורטט פה מולך.
יש לך ברירה
ואני בוכה בהתאמה
לכיוון בו תפסע
אלי
הלאה...
אני שואלת מישהו אחר לשלומך
ותוהה אם יש מילים
שאחסנת בתקווה שאשוב
שוב
אל אותה מדרכה
אל החתול המטורף
לחדר המדרגות המטונף
השרוי בדממת דלתות מקוממת,
האור שוב כבה
אבל נותרתי מקווה
שתמחה ממני גבולות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|