את הארוחה המפסקת, החלטתי לדחות קמעה.
אכין עצמי לקראתה, הכן היטב.
תהא זו ארוחה סופית ומוחלטת,
האחת והיחידה של סוף חיי.

את הארוחה המפסקת, החלטתי לדחות קמעה.
בבוא יומי, אוכל, אמלא קרבי,
למען תכיל בשרי עד בוא משיח-בן-דוד,
או יום חזון העצמות היבשות,
לא רק גופי, אלא נפשי להחיות.

את הארוחה המפסקת, כאמור, דחיתי קמעה.
בתקווה שבבוא היום לא אחוש טעם,
לא אדע אנא אני בא, לא אהיה כלל מודע.
הרעיון נוגד רצוני להכין עצמי לקראתה,
אך בבוא יומי, לא ארצה לסבול. רק לחדול.

ואשיב נשמתי בתודה.